אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

"רוח דמיונית" – על תעשיית השקרים מאחורי הסרט הכושל על יעקב דמקני

הכספים הרבים שנשפכו על פרסום סרטו של יעקב דמקני "רוח חדשה" לא הצליחו ליצור תהודה בקהל הישראלי, והסרט נכשל כישלון חרוץ * הנרטיב השחור-לבן שנועד לצבוע בצבעים מכוערים את פניהם של הרבנים והחרדים לא הצליח גם הפעם * וגם: מה אמרו הביקורות, מה הבדלי הגרסאות בין הסרט של דמקני לספרו ומה הצד השווה שלהם (רמז: מסכת של רמיה ושקרים) * לשקר אין רגליים
צילום: Peter Szustka
30/04/2018

בין מציאות לזיוף קולנועי

הסרט "שבעה ימים באנטבה" עורר סערה בישראל תרם הקרנתו. נטען כי הוא אינו משקף את המציאות ומציג את הטרוריסטים באופן אנושי מדי. טענות אחרות נגד הסרט התמקדו בעובדה שגיבורי הסרט הם המחבלים עצמם, חוטפי המטוס.
"לטרוריסטים יש מצפון, טרוריסטים הם בני אדם", מנמק הבמאי חוזה פדיליה. "הם בני אדם שעשו טעות חמורה, הם עושים דבר נורא, בלתי נסלח - אבל הם בני אדם".
תחושתם של רבים מהאנשים שצפו בסרט היא מרה, למרות שהם מגדירים את הסרט כ"טוב" מבחינה קולנועית.

לפני מספר שבועות, הוקרן באולמות בתי הקולנוע בישראל סרט אחר, ישראלי, מעצבן לא פחות. הגיבור הראשי של הסרט "רוח חדשה" בבימויו של דורון ערן, הוא המיסיונר יעקב דמקני.
הסרט הזה השתתף בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בבוסטון (ארה”ב), וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר ובפרס הצילום הטוב ביותר. הוא גם נבחר לתחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקפריסין ואילו בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במדריד זכה השחקן בפרס והיה המועמד לפרס הבמאי. למרות הפרסים והפרסום הרב שהושקע על גבי לוחות מודעות, בעיתונות וברשת, אולמות הקולנוע בישראל היו כמעט ריקים מאיש.

כתב ערוץ 7 כתב כי "הסרט יוצר תמונה דיכוטומית של שחור לבן לפיה היהדות המשיחית ובמילים אחרות הנצרות עדיפה על היהדות. לא מדובר כאן ביצירה קולנועית שמנסה להציג מורכבות פסיכולוגית או חברתית עמוקה אלא סרט שנוטה להעניק הצגה שטחית ובינארית של שחור מול לבן, אור מול חושך. הבמאי, דורון ערן, נצמד לנקודת מבטו של יעקב דמקני. וכך נמצא לפנינו סרט שמסופר מנקודת מבטה של הנצרות המסורתית לפיה היהדות היא דת נבערת, אלימה, נטולת חמלה, ורוויה ביצרים ותאוות כוח בעוד הנצרות היא דת של אהבה וחמלה".

גם איתן ווייץ, חובב קולנוע המחזיק בלוג המבקר סרטים, הגדיר את "רוח חדשה" כסרט לא טוב ושטחי. בפרט ש"כל הישועים בסרט הזה מצטיירים כחמודים, שקטים, חייכנים, מלאי סבלנות וסובלנות. אנשים טובים. במיוחד האיש שלוקח את גיבור הסרט תחת חסותו – הרי גיבורינו גונב ממנו, מנצל את טוב ליבו, ועדיין, בפעם הבאה, הוא יקבל אותו עם חיוך. יסלח לו. אנשים עם סבלנות אין קץ ואמונה בטוב שבאדם – אלו הם הישועים, לפי הסרט הזה. מול הישועים ניצבים האנשים הרעים. היהודים. אלו שלא מוכנים לקבל שום זרם ושום דת אחרת מלבד זו שלהם. כל השאר מקומם לא איתנו. הם בוטים, ואלימים, ואף כמעט קטלניים. והכל בשם הדת. והכל ללא צבעי ביניים".

מאיפה הכסף?

עם נרטיב כל כך משיחי במהלך כל הסרט, שאל הכתב של ערוץ 7 את קהל הקוראים: "האם זה יהיה מיותר לשאול מהיכן קבל הבמאי את המימון עבור הסרט? האם מדובר ביצירה קולנועית עצמאית או שמא בסרטון תדמית שפרנסי הקהילה המשיחית דאגו לממן את הפקתו? בעוד במאים טובים ומוערכים בארץ נאבקים כדי לקבל חשיפה זכה הסרט רוח חדשה לסיקור חדשותי נרחב בחדשות השבת בערוץ הראשון. אחת הנקודות המרכזיות שעולות לכל אורך הכתבה היא תקציב ההפקה הנדיב שבמאי הסרט נהנה ממנו".
בחוגים משיחיים אומרים שאכן, כחצי מן התקציב מגיע ממקורות בקהילה המשיחית, אולם לא היה ניתן לאמת את הדברים.

רוח חדשה וסיפור חדש

מעבר לביקורת של מבקרי סרטי הקולנוע, "רוח חדשה" מהווה גם סיפור חדש המתרחק מאוד מהמקור. ניתן לראות כמה רצו להוציא את גיבור הסרט הרבה יותר יפה ומוסרי ממה שהוא במציאות.
לדוגמה, בסרט הוא מתאהב בבחורה אמריקנית, מתחתן עמה ולשניים נולד תינוק חמוד. מהתמונה העולה מהסרט נראה כי אין ספק שדמקני הינו בעל למופת וגם אבא דואג. לאמתו של דבר, כפי שניתן לקרוא בספרו "למה דווקא אני" (עמודים 45-50), הוא התחתן עם בחורה רק במטרה להשיג את הגרין-קארד הנכסף ונטש אותה יחד עם התינוק כמה חודשים ספורים לאחר לידתו. הכול לפי תכניתו המעוררת פלצות כי "חשתי שאני זקוק לחופש כמו אוויר לנשימה", "עד מהרה שבתי והייתי צפור דרור, כש'הכרטיס הירוק' הנכסף ברשותי..."
באחד הימים זכה כותב השורות לדבר עם שון, בנו של דמקני שננטש בעודו בן חודשים ספורים... שון מתאר את המציאות כגרועה אף יותר מהמסופר בספר וטוען בתוקף כי הפיסקה "ואכן, עד היום הזה אני תומך בו כמיטב יכולתי" אינה נכונה...
בסרט הוא גם מוצג כאדם שהפך לאיש אחר מיד לאחר הצטרפותו ל"אמונה המשיחית", תוך הסתרה מכוונת של מערכת היחסים שניהל מחוץ לנישואין עם שיננית חיננית... (עמ' 134-135 בספר).
והדובדבן שבקצפת: סיפור הנחת מטען חבלה בדמותו של משלוח מנות בפתח ביתו על ידי חרדים שרבו הסית אותו. בסרט נראית אחותו של דמקני פותחת כביכול את המטען והוא מתפוצץ בפניה. מדובר כמובן בסיפור שלא היה ולא נברא (ודמקני עצמו הודה בכך בשיחה עם ידידו של כותב השורות) ואשר נלקח מסיפור של משפחה אחרת, כאשר מי שעמד מאחרי הסיפור ההוא היה חולה נפש שאינו נמנה על הציבור החרדי, בשם יעקב טייטל.

תמיד אותה תרמית

הסרט נחל מפלה קשה בארץ. משיחיים הנמצאים בקשר עם כותב השורות סיפרו כי גם הם נתקלו באולם ריק בעת שהלכו לצפות בסרט.
למרות שדמקני שוכנע על ידי גוי נוצרי אוונגליסט להצטרף לאמונתו. למרות שכל סביבתו הייתה גויית נוצרית אוונגלית, ולמרות שהזרם האוונגלי צמח בנצרות הפרוטסטנטית שהיא עצמה נפרדה מהכנסייה הקתולית, ללא אף קשר ליהדות, יוצרי הסרט מנסים להראות שהכת המשיחית היא זרם יהודי לגטימי...
אם בספרו למד דמקני כיצד לכבס מילים, בסרט הוא הפך את מלאכת הרמיה וההטעיה למלאכת מחשבת!
ואם נחזור לשקרים המופיעים בספר, נמצא כי המוסד הנוצרי-פרוטסטנטי Christ for the Nations, הפך בלשונו החלקלקה של דמקני ל"בית הספר המשיחי הידוע" (עמ' 120). כך גם הארגון Last Days Ministry שמגדיר עצמו כארגון נוצרי באתר האינטרנט שלו, גויר והפך ל"משיחי" על-ידי דמקני (עמ' 124). גם מייסדו של הארגון שכונה על ידי דמקני "יהודי משיחי", גדל במשפחה שבניה היו חברים בכת נוצרית הנקראת "מדע נוצרי" ועל אף שיש לו מוצא יהודי הוא ראה בעצמו נוצרי וכך נהג להגדיר עצמו.

אבל שקרים ומשיחיים הם צמד-חמד דבר שכבר הורגלנו אליו. בלתי אפשרי להפריד בין השניים.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים