אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

יד השמונה: התפתלות משיחית מול עובדות

לאחר ההפסד המשפטי בו הואשמו אנשי יד השמונה באפליה ובהטרדה מינית, הם מנסים להסביר את עצמם וממשיכים להסתבך בחציי אמתות ושקרים * איילת רונן, מזכירת המושב: "איננו קנאים דתיים..." * מכתב ההגנה ועד לפסק הדין מוכח אחרת.
11/10/2012
הכתבה בפורטל של מועצת מטה יהודה
הכתבה בפורטל של מועצת מטה יהודה

ההפסד המשפטי הצורב של אנשי יד השמונה ופרסומו התקשורתי הכתים ללא ספק את תדמיתם הנחמדה של תושבי המושב ואמונתם המשיחית בעיני הציבור. עכשיו, כשהתגלתה ברבים גישתה הקיצונית והצבועה של הכת המשיחית ופניה האמיתיות, משתדלים אנשיה בניסיון נואש להמשיך ולזרות חול בעיני הציבור, כפי שנהגו במהלך השנים האחרונות.

בפורטל של מועצה אזורית מטה יהודה, הובאו דבריה של איילת רונן, מזכירת המושב המשיחי יד השמונה, המחפשת לכאורה לנקות את תושבי היישוב המפעילים את בית הארחה שבמקום, מהתנהגותם ההומופובית, המפלה והמטרידה: "הבעיה היא שלא מכירים את האמונה שלנו... איננו קנאים דתיים... לא התייחסנו לחד מיניות כתועבה ולא הצגנו את ההומוסקסואליות כקיצונית ומרושעת..." (לכתבה המלאה בפורטל מטה יהודה לחצו כאן)

בבית המשפט צוירה תמונה שונה לחלוטין; במהלך הדיונים העידו על עצמם חברי המושב כי הם נוהגים באופן קנאי על פי אמונתם וכי הם מוכנים להפסיד פרנסה בשל כך. על פי עדותם, הם אינם משכירים דירות ביישוב לזוגות לא נשואים, לא משכירים חדרים בבית ההארחה לשימוש לפי שעות ואינם מוכנים לערוך אירועים הממומנים על ידי חברות למכירת משקאות אלכוהוליים או סיגריות.

גם חלקים שלמים של כתב הגנה שהוכן על ידי בא כוחם של המשיחיים היה מתאים שייקראו על דוכן ההטפה באחת הכנסיות המשיחיות. "יחסי הומואים או יחסים לסביים הנם בניגוד לרצון האלוהים, בניגוד לטבע על פי יצירת האלוהים את האדם. האדם צריך לשאת אישה על מנת להמשיך את קיום המין האנושי בעולם. הן המקרא, הן הנביאים והן השליחים בברית החדשה מתייחסים לתופעה כאל תופעת תועבה שאין חמורה ממנה, וזאת הן מן ההיבט הדתי, הן מההיבט החברתי והן מההיבט הכלל עולמי יקומי וקיומי. זוהי אמונתנו הדווקנית מאד" – כך כתבה עו"ד ענת לביא־אזולאי בכתב ההגנה בשם היהודים המשיחיים תושבי יד השמונה, בניגוד להצהרתה השקרית והכוזבת של איילת רונן...

וכך נאמר בנידון על-ידי הנהלת גן האירועים במושב יד השמונה לעיתון ידיעות אחרונות: "זוגות חד מיניים זה ייהרג ובל יעבור. אנחנו לא מוכנים אפילו לערוך ימי עיון של ארגונים הומואים או לסביים".

איילת רונן ממשיכה וטוענת כי הוסבר בנימוס לזוג הלסביות כי הומוסקסואליות מנוגדת לעקרונותיהם של היהודים המשיחיים ומבקשים מהן לוותר: "רק בשיחת הטלפון השנייה שלהן עם עובדת בית ההארחה, התברר שהשתיים לסביות ונאמר להן על ידי אותה העובדת, כי המקום הוא בעל אופי מיוחד, כי הוא משמש גם כחלל התפילה שלנו וכי ההומוסקסואליות מנוגדת לאמונת תושבי המקום. כנראה שממקום זה החלה ההתלהמות, או שלהן, או שמישהו התסיס אותן והן ניצלו את המצב ואת הרוח הגבית שיש כיום בתקשורת לנושא זה והחליטו לתבוע אותנו".

וגם זה שקר וכזב! בשיחת הטלפון המדוברת, היהודים המשיחיים לא חשפו את זהותם ו/או את אמונתם הדתית בפני זוג הלסביות, והעדיפו להפיל את אשמת ביטול החתונה על הרבנות הראשית לישראל..: "ברגע שהסתבר שזה זוג בנות אני לא יכולה להרשות לעצמי בגלל הרבנות... זה איום על תעודת הכשרות שלנו!", הסבירה עובדת בית הארחה בשיחת הטלפון.

מתוכן שיחת הטלפון מובן כי לכאורה ליד השמונה אין כל התנגדות עקרונית לעצם עריכת חתונה לסבית באולם המושב, אלא שהבעיה האמיתית נובעת מהרבנות הראשית לישראל ומהרב יוסי הראל האחראי על איזור מטה יהודה מטעמה, שאינם מרשים לבעלי אולמות שבהשגחתם לערוך אירועים מסוג זה.

הודעה בדבר הסיבה האמיתית לביטול, קרי התנגדותם האישית של המשיחיים תושבי יד השמונה ומפעילי העסק שבמקום מפאת אמונתם הגיעה רק מאוחר יותר, כאשר בעלי האולם הודו לעיתונאי ששוחח עמם, כי הסיבה לאי-קיום החתונה נובע מכך שתושבי המושב "מנהלים אורח חיים דתי והאירוע פוגע ברגשותיהם". גם תגובה זו שהייתה ברורה יותר, היה בה כדי להיות מבלבלת ומטעה, כאשר האשמה נזרקת על הציבור הדתי בישראל.

אולם הצביעות והשקרים לא התחילו בפרשה זו. כבר מראשיתה - אמונתם של אנשי המיסיון דוגלת בתרמית על מנת ללכוד נפשות. אנשי יד השמונה אינם שומרי כשרות וכשהחליטו להכשיר את מטבח בית הארחה – שהיה טריפה עד אותו היום – על מנת לקבל תעודת כשרות מן הרב האזורי, הייתה בלבם מחשבה זדונית, מכוערת ומכוונת.

לרי, נוצרי המתנדב במקום העיד בפורום 'מתנדבי יד השמונה' כי תעודת הכשרות עוררה מחלוקת בין התושבים עקב ההיבט היהודי-דתי שלה, בה אינם מאמינים. לדבריו, הסיבה החיובית היחידה שהביאה להסכמתם לקבלת תעודת הכשרות הינה: "הבאת יהודים לסביבה נוצרית". גם הכשרות שנועדה להביא לקוחות דתיים וחרדיים, לדברי לרי, לא הייתה ברמה נאותה כפי הנדרש: העובדים בבית הארחה רמסו בגסות את תעודת הכשרות שנועדה לכסות את ערוותם "עם כמה עבירות (בנושא הכשרות) מידי יום..." (הודעה זו פורסמה בפורום ב-13/4/2005).

כבר כמה חודשים לפני כן, בתאריך 14/7/2004, הודה בצלאל (סלו) קפוסטה – מתושבי המושב - בראיון טלוויזיוני למטיף נוצרי נורווגי יאן הנוולד (Jan Hanvold) כי אנשי יד השמונה מטיפים לבאי בית הארחה...

אולם, למצער, רובם ככולם של האורחים הבאים בשערי "יד השמונה" אינם מודעים לאופיו הדתי-משיחי של המקום. העסק המנוהל ביישוב מוצג כתיירותי, חילוני ונטול כל זיקה לדת. במקום נערכים אירועים לבני כל הדתות ואף אירועים בעלי אופי חילוני מובהק, ובפרסומים של בית ההארחה וגן האירועים אין כל ביטוי ליהדות המשיחית.
זו הסיבה בשלה דחה בית משפט השלום בירושלים את טענת יד השמונה כי הדת מגדירה את אופיו ומהותו של המקום וכי הסירוב לערוך חתונה חד מינית מתחייב מאופי זה ולכן אינו מהווה הפליה. לפי פסק בית המשפט יישוב המתנהל כלפי תיירים ואורחים מזדמנים כמקום ליברלי, אינו יכול לפתע לחסות תחת צילה של הדת תוך פגיעה חמורה ברגשות אזרחים תמימים.

תוך כדי שאיילת רונן ממשיכה לרקוד בראיון העיתונאי על שתי החתונות (הסטרייטיות), היא ממשיכה בטיעוני קש להתבצר בעמדתה ו"על הדרך" מבקרת את בית המשפט: "גם ביישובים דתיים אחרים יש אולמות אירועים. תאר לך שבנות הזוג היו פונות לקיבוץ דתי כלשהו בבקשה לקיים את האירוע באולם האירועים שלהם?".

מיותר לציין לקורא הקטן כי מדובר במקרים שונים שכן מי שפותח אולם לציבור בכללותו, אינו רשאי לחסום אותו בהסתר בפני חלק מן האוכלוסייה: זו הסיבה שבשלה לא פנו השתיים לאולם שמחות ביישוב דתי מובהק כמו חפץ חיים או בעיר חרדית בולטת כבני ברק. כך גם לגבי היישוב – החילוני - אמירים, הידוע כיישוב טבעוני, שאינו מארח בתחומו חתונות נוטפי בשר..

חוסר היושרה של יד השמונה התבטא אם כן, לא בכך שלא הסכים לארח את הזוג, אלא בהסתרתו מן הציבור את העובדה כי האירוח מוגבל אידיאולוגית. אני חושב שמוסכם על כולנו כי מי שמשים עצמו בתוככי ההגדרה "ציבורי" אסור לו להופכו לקרדום לחפור בו. ועל כך כבר נאמר הפתגם העממי "תפסת מרובה - לא תפסת!"

עתה, משנחשף קלונם ופרצופם האמיתי ושימש בכתב ההגנה המשפטי כתירוץ לסירוב אנשי "יד השמונה" - לא נראה לי שההזמנות לאירועים אצלם יתרבו.

כך אין מנהלים עסק.

לו היו אנשי היישוב בונים על שוק לא יהודי – היו אוזרים אומץ, יוצאים מן הארון ומפרסמים את נטייתם הדתית מיזמתם, ולא מחמת אילוץ התביעה. בינתיים רק הלסביות הצליחו להוציא את המשיחיים מן הארון...

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים