ברור לכל משיחי ממוצע כי מי שאינו מאמין באדון ישוע, אין לו גם חלק באב ונשמתו אבודה לנצח נצחים.
"לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יֹאבַד כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם־יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן 3,15)
"וַאֲשֶׁר לֹא־יַאֲמִין בּוֹ כְּבָר נָדוֹן" (שם 18)
"לֹא־יָבֹא אִישׁ אֶל־הָאָב בִּלְתִּי עַל־יָדִי" (יוחנן 14,6)
לכן ציווה האדון למאמיניו להסתובב בעולם ולבשר את בשורתו למען יוושע כל מי שיסכים להאמין בה. גויים ויהודים משיחיים מקיימים יחד את צוואתו של משיחם האלוהי, ובאדיקות רבה פותחים במגמה מיסיונרית בכל פינה אפשרית בעולמנו העגול וכיום גם הגלובלי.
"וְאַתֶּם לְכוּ אֶל־כָּל־הַגּוֹיִם וַעֲשׂוֹּ תַלְמִידִים וּטְבַלְתֶּם אֹתָם לְשֵׁם־הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (מתי 28,19)
האם הם מנסים להגיע לכל פינה אפשרית? כן, במסירות מיסיונרים נשלחים למדינות ערב, למדינות קומוניסטיות ועוד... ויש להם גם מין עיתון בשם "קולות הקדושים המעונים" המדווח על מקרי רצח ורדיפות אחרות.
אמנם, אצלנו בישראלים, נמנעים רוב המיסיונרים המשיחיים להגיע למרכזי הציבור החרדי הנחשב לעוין למסרה של הברית החדשה. וכי יעלה על הדעת לפתוח במסעות בישור בישובים ובשכונות המאוכלסות בדתיים ובחרדים? בכל פינה אולי, אבל לא בכל מחיר! שם יסתפק המשיחי החרוץ בחלוקת פליירים וספרות מיסיונרית בתיבות הדואר, בחיפזון, באישון לילה ובזהירות מרובה מפחד להיתפס ו"לזכות" בכותרת ראשית ומכובדת בעיתון המוזכר לעיל, כקדוש מעונה שהוקרב על-ידי עברים עיוורים (ברוחניות) על במה אסורה מן התורה (ויקרא י"ז א-ה).
אבל... משיחי אמיתי שנולד מחדש גם ברוח הקודש, ומאמין שכל מילה מן הברית החדשה נכתבה עבורו באופן אישי, אינו בוש או מפחד חלילה מן הבשורה (אל הרומים 1,16) ומרגיש אחריות מלאה להושיע את העולם, וישתדל גם להביא אותה למי שאינו חפץ בה מלכתחילה.
וכך החליט יהודי משיחי ירושלמי לנסוע בתחבורה ציבורית לאלעד, עיר דתית-חרדית, על מנת לזכות את יושביה לחיי נצח המובטחים לכל מי שמאמין בישוע המשיח, בשר מבשרם ואלוה מאלוהיהם, והמחכה להם כבר כשתי מילניומים.
אולם, המבשר שקנאות משיחית יתרה בערה בו, הרגיש דחף והחל להטיף כבר בעלותו לאוטובוס בואכה אלעד - אולי בכדי לזכות גם את הנהג הערבי שישמע ויוושע...
מובן וברור כי אזכור ראשון ויחיד של שמו של האיש שבשמו נרצחו אבות אבותיהם של השומעים - הן במסעות הצלב, הן באנקווזיציה הנוראה, הן בפוגרומים ועד השואה הנוראה שלא הכיר עם ישראל כמותה – גרמה במהרה (וכצפוי) למהומה של ממש, שחברת 'אגד' וודאי לא הכירה כמותה מראשית הווסדה ועד ימינו.
המשיחי, שמעשיו יתפרשו כניסיון התאבדות על ידי חלק מן הנוסעים שקפצו לעזור לו להגיע ליעדו ולייעודו, חולץ בשן ועין על ידי משטרת ישראל ששוטריה ראו לנכון לעכבו לחקירה בגין הפרת סדר ציבורי.
החרדים נשמו לרווחה וחייכו מסיפוק, ואילו המשיחי המאוכזב שלא הצליח להציל את נשמותיהם האבודות יסתפק בפעם הבאה מחלוקת ספרות מיסיונרית באישון לילה ובתיבות הדואר ויוכל רק לחלום על כותרת ראשית הנושאת את שמו ב"קולות הקדושים המעונים"...
