היהודים המשיחיים מציגים לנו את ספר "הברית החדשה" כחיבור השייך לכתבי הקודש ומשווים אותו לספר התנ"ך. האם אכן יש מה להשוות?
התנ"ך מחולק לשלושה חלקים: תורה, נביאים וכתובים.
התורה הינה מסר אלוהי שקיבל משה מסיני בנוכחות מיליוני עדים - התגלות אלוהית שאין דומה לה בתולדות האנושות (לחצו כאן לקרוא מאמר בנושא).
הנביאים קיבלו לעצמם מסר שעליהם למסור לציבור, והם משכתבים אותו מילה במילה:
- שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר... (ישעיה א' ב')
- וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר... (ירמיה א' ה')
- דְּבַר-ה' אֲשֶׁר הָיָה, אֶל-הוֹשֵׁעַ בֶּן-בְּאֵרִי... (הושע א' א')
- חֲזוֹן, עֹבַדְיָה: כֹּה-אָמַר ה'.... (עובדיה א' א')
הכתובים מופיעים בצורת סיפור או שירה ובהם טמון מסר נבואי.
והנה שלוש דרגות שונות במסרים נבואים.
אין ספק כי הברית החדשה אינה תורה וגם לא נבואה ויכולים אך לטעון כי אולי היא בגדר של כתובים.
אמנם, ידוע שהברית החדשה הינה קובץ חיבורים שלוקטו מתוך כתבים "משיחיים" רבים על ידי אבות הכנסיה; ובסוף המאה הרביעית לספירה חתמה הכנסיה, היא הכנסיה הקתולית, את הברית החדשה בקביעה שהברית החדשה נכתבה ברוח הקודש.
חשוב לציין שלא ידוע על "יהודים משיחיים" שישבו בכנס הכנסייתי שקידש את הברית החדשה; גם לא ידוע על קהילה "יהודית משיחית" אשר עוד התקיימה בימים ההם.
כשלומדים את כתבי אבות הכנסייה מגלים כי ארבעת הבשורות הגיעו אליהם כחיבורים אנונימיים ולא ידעו מי חיבר אותם. ותמוה איפה הקביעה כי כתבים אלה נכתבו ברוח הקודש כשלא יודעים מי חיבר אותם?!?
קבלת הברית החדשה כספר קודש פירושה הסכמה להחלטה דתית מכרעת של הכנסיה הקתולית - כנסיה שהיהודים המשיחיים וכתות פרוטסטנטיות אחרות דוחים אותה בתוקף ולפעמים אף מגנים אותה בכתביהם.
אין זה סוד שבתקופת גיבוש צורת הנצרות במאות השנים הראשונות שלאחר תקופת ישוע, אשר מת מבלי שייתן שום "תורה" או הוראות כתובות כל שהן, התקשו אבות הכנסייה עם בעיית הבשורות הרבות והסותרות זו את זו-שסוף כל סוף צומצמו לארבע.
והרי כתבי קודש אמורות להיות יצירות מופת שמימיות, ואיך אפשר להעניק לאוסף הסיפורים המלא סתירות פנימיות וציטוטים משובשים מן התנ"ך, עד אשר מוכח מתוכם כי כותביהם היו בורים ועמי ארצות, את התואר "כתבי הקדש"? ומה גם שלא מדובר בארבע חיבורים שנושאיהם שונים, אלא אותו נושא בארבע נוסחאות סותרות אשר נכתבו על ידי ארבעה סופרים שונים. האם אפשר להתחיל בכלל להתייחס לגיבוב דברים כזה כאילו היו על-אנושיים?
ובכדי להתמודד עם הבעיה, כבר בשנת 160 לספירת הנוצרים, אף ניסה אחד מראשי הכנסיה, טאטיינוס, לחבר נוסח של "פשרה" במגמה לטשטש סתירות. (ראה על כך באנציקלופדיה העברית, כרך ט' עמ' 747)
הוצאת הברית החדשה בלשון עברית (שהודפסה ע"י קרן אחווה משיחית בשנת 2000) מבוססת על הנוסחה היוונית שנדפסה ע"י עלזעוויר בשנת 1624, וכוללת שינויי גרסאות רבים לעומת כתבי יד עתיקים. ושם ניתן אזהרה קצרה לקורא:
ובה הציון [ ... ] להודיע כי המוסגר בתוכו אינו בנוסחה הנהוגה,
אך נמצא במספר כתבי יד עתיקים.
וציון זה [ *... ] סובב את החילופים אשר להם עדים נאמנים.
והציון ( ... ) רומז כי התבות שבתוכו, אף שישנן בכתבי יד, איננו ברור כל כך
אם מנוסחה עיקרית הן.
והתבות המובאות בסוגריים כפולים [[ ... ]] אין להן שורש
אף לא באחד מכתבי היד העתיקים ואין ספק שרק תוספת אחרונה הנה.
בספרו "הנצרות וארץ הקודש", כותב המחבר אהרון לירון: "בתקופה שבה הנצרות התגבשה היא עובדה עיבודים רבים. באותם ימים התירו לעצמם עורכי ספרים ומעתיקיהם להוסיף, ואולי גם לגרוע, חלקי משפטים, משפטים, קטעים ופרקים (...). השוואה בין הגרסאות העתיקות של ספרי הבשורה מלמדת כי לנוסחים המקוריים של הבה"ח נוספו כמה רבדים של תוספות, שהתאימו את דברי ישו ותולדותיו לתיאולוגיה הנוצרית בהתפתחותה, ולצורכי הפצת הדת הנוצרית." (עמ' 20)
כל זה רחוק מאוד מהגישה היהודית כלפי כתבי הקדש האמיתיים, קרי התנ"ך, שלא לשלוח יד ולא לשנות מאומה אפילו בדבר שאין בו שינוי משמעות אלא רק הקלת הקריאה כמו כתיב מלא במקום כתיב חסר וכדו'. שהרי מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לשנות מן הנוסח והכיתוב המדויק אשר נקבע על ידי בורא היקום!!
