אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

כפרה עליך... האם רק דם מכפר על עוונות?

האם סליחת חטאים זמינה עבור מי שיישים מבטחו בישוע כמושיעו האישי? היהודים המשיחיים מציגים את ישוע כמי שמסר את עצמו להיות הקרבן שיכפר לחטאינו. כיצד מקבלים סליחת חטאים לפי התנ"ך? מי ולמה הקריבו קרבנות בבית המקדש? מה עשו בני ישראל כשנחרב בית המקדש הראשון ועד בנייתו של השני? ומה עושים היום כשאין בית המקד?

אחד מעקרי האמונה, עליו מתבססים ה"היהודים המשיחיים" וכתות נוצריות אחרות, הוא - שאין כפרה ללא דם, כפי שמובה בספר הברית החדשה: "ואין כפרה בלי שפיכת דם". (אל-העברים ט,22). הם טוענים כי מקור הרעיון הזה מן התורה, ולהוכיח זאת מצטטים את הנאמר בויקרא פרק יז, פסוק 11: 

 

 "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:"


לאחר חורבן בית המקדש הופסקו הקרבנות, ולפי אמונתם, לעם ישראל כבר אין שום אפשרות של כפרה, ולכן היתה הופעתו של  ישוע כבר לפני זה, ששימש לקרבן על מנת לכפר על העוונות של כל האנושות.
לשיטתם, בגלל חוסר האפשרות לכפר על עוונותיהם, מיועדים כל היהודים מזמן ישוע ועד עכשיו (כולל ששת מיליון קרבנות השואה), לשהות לנצח בגהנום. והכניסה לגן עדן היא אך ורק לאלו המאמינים בישוע הנוצרי.
האם זה נכון? ננסה לבדוק נושא זה לעומק.
ראשית חייבים אנו לראות את הפסוק בהקשרו:
ספר ויקרא פרק יז:

(י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
(יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם לֹא יֹאכַל דָּם:
(יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:
(יד) כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:"הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:"
 
ברור מאוד שהנושא בקטע זה אינו כפרת חטאים אלא איסור אכילת דם. ודרך אגב, כתוב שכאשר מקריבים קרבן, הכפרה נעשית באמצעות הדם של הבהמה ולא באמצעות חלק אחר מגופה.
נשוב ונקרא פסוק 11. נאמר פה כי הדם מכפר, אבל לא כתוב כי רק הדם מכפר ושאין שום דרך כפרה אחרת!
מי שלומד תנ"ך ברצינות ובשקידה יודע היטב כי לא ניתן לקבוע כלל אחד או אחר בודאות לגבי שום נושא בתנ"ך על סמך פסוק בודד בלבד, אלא על סמך לימוד התנ"ך בכללותו.
לימוד שיטתי של נושא כפרה בתנ"ך מגלה כי הקרבת הקרבנות איננה האופן היחיד של כפרה. יש מספר אופנים של כפרה המוגדרים באופן ברור ביותר במקרא:

א. קרבנות (ויקרא ד 35-1)

ב. תפילה ותשובה:

  1. ספר ישעיה פרק נה: 
    (ו) דִּרְשׁוּ יְהֹוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב:
    (ז) יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהֹוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:

  2. ספר ירמיה פרק לו: 
    "אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם"

  3. ספר יחזקאל פרק יח: 
     (כא) וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָו {חַטֹּאתָיו} אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת:
    (כב) כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה:
    (כג) הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה:
    (כז) וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה:
    (כח) וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁוב {וַיָּשָׁב} מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת:

  4. ספר יחזקאל פרק לג 
    (יא) אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:
    (יט) וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה:

  5. ספר דברי הימים ב פרק ז 
    (יד) וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם:

ראה גם מלכים א ח, 50-46 ; ירמיהו ז, 23-3 ; הושע יד, 3-2 ; מיכה ו 7-6 ; תהילים לב,5 ; נא 18-17; תהילים לב, 5 ; נא 18-17  ועוד.

ג. ממון, צדקה:

  1. ספר שמות פרק ל
    (טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
    (טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:

  2. ספר משלי פרק טז
    בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן (משלי טז,6)

  3. ספר דניאל פרק ד
    וַחֲטָיָךְ {וַחֲטָאָךְ} בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ:". (במקור הערמי) תרגום לעברית: "תכפר חטאתך בצדקה ועונותך בנדבה לעניים, כדי שתאריך שלוותך".

  4. ספר במדבר פרק לא
    וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה: (במדבר לא, 50)

ראה גם משלי י, 2 ; יא, 4.
 
ד. קטורת:


ספר במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהֹוָה הֵחֵל הַנָּגֶף:
(יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:

 
 
*** 

 

בנוסף לכך, קרבנות לא יוכלו לכפר על כל העוונות אלא רק אל עוונות פחות חמורות – עוונות שנעשו בשוגג (זאת אומרת בלי כוונה). (ויקרא ד, 35-1; במדבר טו 31-22)
לדוגמא: אם אדם אינו ידוע שאסור להדליק אש בשבת ובכל זאת הדליק, או שהוא טעה וחשב שהיום לא שבת אלא יום ראשון והדליק - אז עוונו נקרא שוגג - לעומת מזיד. לאדם אשר חטא במזיד, קרבנות לא יוכלו לכפר על חטאו זה. התורה מלמדת אותנו את העיקרון החשוב והיסודי הזה בספר במדבר פרק טו, פסוקים 31-30:


ספר במדבר פרק טו
(ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְהֹוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
(לא) כִּי דְבַר יְהֹוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ:
 
עובדות אלו ידועות היטב למלומדים נוצריים. ונביא רק דוגמא אחת; ד"ר גורן לרסון כותב בבטאון "The Vineyard" (מארס 2000):

 "האמת היא כי קרבנות, יכולים להביא רק לחטאים שנעשו "בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה" (ויקרא ד, 2)... קרבנות אף פעם לא היו כתחליף לתשובה אמיתית; אנחנו רואים את זה באופן מאוד ברור עקב העקרון כי קרבנות כיפרו רק לחוטאים בשוגג ולחוטאים בגלל אי ידיעה..."


יתירה מזו, נביאים אמרו פעמים רבות כי תשובה וצדקה מקובלים הרבה יותר לפני ה' מאשר קרבנות.

ספר הושע פרק ו
(ו) כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת:


ספר שמואל א פרק טו
(כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהֹוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהֹוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:


ספר משלי פרק כא
(ג) עֲשׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהֹוָה מִזָּבַח:
מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:


ספר תהילים פרק נא
(יז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: (יח) כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה:
(יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:
 
ראה גם תהילים מ, 7; סט, 32-31; ירמיהו ז, 5-1; מיכה ו 8-6 ועוד.
 
לפי המקרא גם עוונות של גויים מתכפרים על ידי תשובה. אנחנו רואים זאת בספר יונה, לגבי תשובת העיר נינווה:

 
ספר יונה פרק ג
(י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה:
 
המדובר רק בתשובה ולא בשפיכת דם!
 
אם נתבונן במקראות המתארים לנו את הקרבת הקרבנות כאחד מהדרכים לכפרת עוונות, נשאלת השאלה – מה יקרה לאדם שאין די כסף בכדי לקנות בהמה לקרבן? האם אין לו שום דרך לכפרה? האם יתכן שבורא העולם הציע דרך לכפרה שהינו רק לעשירים!?


ספר ויקרא פרק ה
(ז) וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה...וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִוא:
 
נאמר כאן כי התורה מציעה דרך נוספת לכפרת עוונות, זאת על ידי הבאת קמח (סולת), בלי שום צורך בדם


הרעיון שאין כפרה בלי קרבנות מביא לעוד אבסורד אחד. האם יתכן שבורא העולם הציע דרך לכפרת עוונות שלא תהיה זמינה תמיד?! ה"משיחיים" טוענים שהבורא תמיד דואג שיהיה דרך לכפרה: תחילה היה זה על-ידי הקרבת קרבנות בבית המקדש ולאחר מכן ישוע. אם כן, מה היה הדרך לכפרה לפי שיטתם, בזמן שבין חורבן בית המקדש הראשון ובניית בית המקדש השני שלא היו קרבנות כלל? ומה היה דרך הכפרה בזמן המכבים כאשר היוונים שלטו בבית המקדש ולא הרשו כמה שנים להקריב קרבנות? אין ל"משיחיים" שום תשובה הגיונית לזה. כותב שורות אלו פעם כתב מכתב והעלה שאלה זו ללואיס גולדברג ששימש כפרופסור לתיאולוגיה ולימודי היהדות בבית הספר הגבוה לתיאולוגיה נוצרית בארצות הברית (Moody Bible Institute); הוא היה נחשב למלומד ולמומחה אצל ה"משיחיים". תשובתו היתה: "אכן זו תמיד היתה שאלה מאוד קשה" ואז, פשוט החליף נושא. כך הבנתי ש"המלך פשוט ערום".


אבל התשובה האמיתית נמצאת - כמו תמיד - בדבר ה', צריך רק לפתוח אותו, לקרוא ולהבין. אם נפתח במלכים א, פרק ח (מובא גם בדברי הימים ב פרק ו), שם נמצא את הנאמר מפי שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש הראשון. שלמה המלך מזכיר בדבריו מספר פעמים את המושגים: תפילה, ותשובה... ולא מזכיר קרבנות כלל! ואם הקרבת קרבנות הינה דרך יחידה לכפרה – נשאלת השאלה, האם גם שלמה המלך לא הבין מהי הדרך הנכונה לכפרת עוונות?! אך לאור הפסוקים הרבים שהבאנו למעלה, ברורה היטב גישתו של שלמה המלך המשתלבת עם גישת כל הנביאים לנושא הכפרה.
אולם מדהים ביותר מה שכתוב בפסוקים הבאים:

 

ספר מלכים א פרק ח
(מו) כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה: (מז) וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ: (מח) וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִ {בָּנִיתִי} לִשְׁמֶךָ: (מט) וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: (נ) וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם:
(ראה גם דברי הימים ב,ו, 39-36)
 

בדברי שלמה המלך נאמר כי עם ישראל יגלה לחוץ לארץ, בלי דרך לעלות לבית המקדש ולהקריב קרבנות. ובמצב זה אומר שלמה המלך, על עם ישראל לשוב לה' בכל הלב להתפלל ולהתחנן אליו. ואז ה' ישמע תפילתם ויסלח לכל חטאתם! יש אכן דרך ברורה וסלולה לסליחה וכפרה בעת שלא יהיו קרבנות.
 
ספר הושע פרק ג
(ד) כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים:

(ה) אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יְהֹוָה וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:


בנבואה זו, הושע הנביא מגלה כי עם ישראל לא יוכל להקריב קרבנות ("אין זֶבַח") בתקופה שלפני ביאת המשיח. תקופה זאת תהיה ארוכה ("ימים רבים"). אנחנו עדים שדברי הושע התקיימו בצורה מדויקת עד מאוד. ומה תהיה הדרך לכפרת עוונות ב"ימים רבים" אלו? הושע הנביא גילה לנו גם את זה:

 

ספר הושע פרק יד
(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:

(ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:

 

הנביא לא מציע מותו של משיח ככפרה, אלא תשובה. ואיך יהודי אמור ל"שוב עד ה'"? אומר הנביא "קחו עמכם דברים" – אתם לא צריכים לקחת דבר אחר חוץ מדברי תפילה, ואין צורך בקרבנות. ופה מגלה ה' לעמו, דרך הנביא, מה בדיוק יבוא במקום הקרבנות: תבוא התפילה של שפתותינו תחת הפרים של הקרבנות! ואז ה' יסלח כל עון! וכי יכול להיות דבר ה' יותר ברור מזה?!
 
לסיכום: רואים אנחנו בברור כי ה' קבע כמה דרכים לסליחה וכפרה, ואין שום צורך בדם דוקא. לכן לא היה שום צורך במיתת  ישוע, לא לעם ישראל ולא לאומות העולם.
 
להשלמת התמונה נוסיף עוד כמה פרטים חשובים.
אפילו אם נניח לרגע שבאמת אין שום אפשרות של כפרה ללא דם, מי אמר שהריגתו של ישוע מספקת כפרה? בתנ"ך, לא מוזכר באף מקום הצורך להקריב משיח כקרבן, ושדמו יכפר עוונות. ויתרה מזה, קרבנות בני אדם אסורים בתורה באיסור חמור ביותר! הדבר הזה קיים רק אצל עובדי אלילים.


ועוד, ברור שלא כל שפיכות הדם מביא בעקבותיו כפרת עוונות. אם משהו דוקר את עצמו באצבע כדי להוציא דם או הורג את החתולה שלו - זה לא יחשב כהקרבת קרבן לפי חוקי התורה. התורה מגדירה בדיוק מה לעשות כדי שקרבן יהיה מקובל לפני ה'. נראה עוד פעם הנאמר בויקרא יז, 11:


" כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם..."
 
מפורש הדבר כי רק קרבן שהוקרב על גבי המזבח מכפר. וישוע לא הוקרב על המזבח אלא נצלב, וממילא אין למוות שלו שום קשר לכפרה לאף אחד. דרך אגב, בכל התנ"ך לא נמצא אופן הקרבת קרבן על ידי צליבה!


לפי התורה, קרבן חייב להיות "תמים", בלי מום גופני (ויקרא כב, 25-18). ולפי "הברית החדשה" הרומאים התעללו בישוע לפני שהוציאוהו להורג (מתי כז, 30-26; מרקוס טו, 19-15 ; יוחנן יט, 3-1). כתוצאה מכך, ישוע בודאי נפסל כקרבן כשר.
כמו כן כאשר בית המקדש היה קיים, היה חל איסור להקריב קרבנות מחוץ לשטח בית המקדש. (דברים יב, 11 , 6-5 ; טז, 6- 2,5) ואילו ישוע הוצא להורג מחוץ לבית המקדש.
כשמראים עובדות אלו למיסיונרים טוענים הם, לפעמים, כי לא ניתן להשוות ישוע לקרבן ממשי בגלל שהוא היה רק קרבן סמלי או רוחני. הבעיה היא שאין בתנ"ך שום מושג כזה – "קרבן רוחני". וגם "הברית החדשה" מתייחסת לישוע כקרבן ממשי שמתקיימים בו קני המידה התנכ"יים של קרבן ממשי:
"ויבאו אל ישוע ויראו כי כבר מת ולא שיברו את שוקיו... וכל זה היה לקים את הכתוב "ועצם לא תשברו בו"". (יוחנן יט, 36-33)
"הברית החדשה" מתארת את ישוע כקרבן פסח ממשי, שעליו כתוב כשאוכלים אותו "ועצם לא תשברו בו" (שמות יב, 46; במדבר ט, 12). אם ישוע הוא אכן קרבן ממשי אז עליו לעמוד בכל הקריטריונים של הקרבן, ואם לאו –פשוט אינו יכול לכפר על אף אחד.
­
מי שמתמצא בתחום חקר נבואות התנ"ך מיד מבחין עד כמה כל הטענות של ה"משיחיים" לגבי מהות הכפרה מתבססים על אי-הבנה של דברי נביאי ישראל. "הברית החדשה" חוזרת ומצהירה שישוע היה קרבן אחרון (אל העברים 12,6 ; י, 10,12,18) ושבעתיד, לא יהיה שום צורך לחזור לשיטת הקרבת קרבנות כמו שהיה אז בבית המקדש. אבל הצהרות אלו סותרות לגמרי את דברי הנביאים שניבאו באופן ברור ביותר שכאשר יבוא המשיח - יבנה בית המקדש ותחודש הקרבת הקרבנות!


ספר ישעיה פרק נו
(ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:


ספר זכריה פרק יד
(כא) וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהֹוָה צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם
 
 
פרקים שלמים בספר יחזקאל עוסקים בבניית בית המקדש השלישי (יחזקאל פרקים מ-מו), ושם חוזר אין ספור הנבואה כי תשוב עבודת הקרבנות. נביא רק כמה נבואות:


ספר יחזקאל פרק מג
(יח) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וְלִזְרֹק עָלָיו דָּם: (יט) וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה לְשָׁרְתֵנִי פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת: (כ) וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע קַרְנֹתָיו וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה וְאֶל הַגְּבוּל סָבִיב וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ וְכִפַּרְתָּהוּ: (כא) וְלָקַחְתָּ אֵת הַפָּר הַחַטָּאת וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ: (כב) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי תַּקְרִיב שְׂעִיר עִזִּים תָּמִים לְחַטָּאת וְחִטְּאוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר חִטְּאוּ בַּפָּר: (כג) בְּכַלּוֹתְךָ מֵחַטֵּא תַּקְרִיב פַר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְאַיִל מִן הַצֹּאן תָּמִים: (כד) וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי יְהֹוָה וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַיהֹוָה: (כה) שִׁבְעַת יָמִים תַּעֲשֶׂה שְׂעִיר חַטָּאת לַיּוֹם וּפַר בֶּן בָּקָר וְאַיִל מִן הַצֹּאן תְּמִימִים יַעֲשׂוּ: (כו) שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ יָדָו {יָדָיו}: (כז) וִיכַלּוּ אֶת הַיָּמִים וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת שַׁלְמֵיכֶם וְרָצִאתִי אֶתְכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:


ספר יחזקאל פרק מד
(יא) וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת וּמְשָׁרְתִים אֶת הַבָּיִת הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַזֶּבַח לָעָם וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם:


ספר יחזקאל פרק מה
(יז) וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הוּא יַעֲשֶׂה אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית יִשְׂרָאֵל:


פה מדובר שיובאו קרבנות בכל שבת, בכל ראש חודש, ובכל חג.

 

ספר יחזקאל פרק מו
(יג) וְכֶבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָּמִים תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַיּוֹם לַיהֹוָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: (יד) וּמִנְחָה תַעֲשֶׂה עָלָיו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר שִׁשִּׁית הָאֵיפָה וְשֶׁמֶן שְׁלִישִׁית הַהִין לָרֹס אֶת הַסֹּלֶת מִנְחָה לַיהֹוָה חֻקּוֹת עוֹלָם תָּמִיד: (טו) וַעֲשׂוּ {יַעֲשׂוּ} אֶת הַכֶּבֶשׂ וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַשֶּׁמֶן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹלַת תָּמִיד:
ומדובר כאן  שיהיו גם קרבנות בכל יום.
 
ראה גם ישיעיהו ס, 7 ; ירמיהו לג, 18-17; יחזקאל לז, 28-26; מלאכי ג, 4-3; צפניה ג, 10.
 
רואים אנו שכל אמונות ה"משיחיים" בנושא הכפרה מופרכות מיסודן. והאמת הצרופה היא כי, כל אדם יכול להתקרב לה' על ידי תשובה אמיתית ותפילה כנה, ואז ה' מבטיח לנו סליחה וכפרה.

 

ספר תהילים פרק פו
(ה) כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ: (ו) הַאֲזִינָה יְהֹוָה תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי: (ז) בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי:

 

לכניסה לפורומים

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים