אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

כיצד הפכו המשיחיים את סרגון השני לשטן?

אחת הטענות של מתנגדי האמונה בברית החדשה היא כי התעלמו מחבריה מהקשרו של הטקסט המקראי המקורי בציטוטיהם מן התנ"ך (גם מן ההקשר ההיסטורי והתרבותי). בסדרת המאמרים הבאים נדרש לבצע פעולה מאד לא פשוטה לחלק מהקוראים, ולהחזיר את הטקסט המקראי להקשרו. נתחיל מנבואותיו של ישעיהו וגם נגלה מה מקורה של הפרשנות המשיחית שגרמה ליהודים המומרים לסלף את משמעות המקראות.
5/03/2014

למרות שהעברית, שפת התנ"ך, שגורה בפיהם, נראה כי במסרים אותם מעבירים ראשי וזקני הקהילות המשיחיות, מעדיפים הם לפרש את הטקסט המקראי כגזור ותלוש מהקשרו ההיסטורי ,מהלשון והתחביר שהטקסט כתוב. קשה יהיה למאמינים המשיחיים הפשוטים להודות כי משנתם, שאותה פורסים בפניהם, תהיה לקוחה מן הפרשנות של העולם הנוצרי - ואין שום תהליך רציני של בדיקת הכתוב והנאמר במסר.

נבחן טקסט שממנו נוצר דמותו של "השטן הנוצרי-משיחי" כפי שהוא מובא במסרים של רועי וזקני הקהילות משיחיות. ונבדוק מה הקשרו של המסר המשיחי לתיאולוגיה הנוצרית.

המקרא ופרשנותו הנוצרית

"אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל, אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר." - ישעיהו פרק י"ד פס' י"ב-ט"ו

 1.הפרשנים הנוצרים - והמשיחיים בתוכם - גוזרים את הפסוקית "הילל בן-שחר" כשם פרטי - קורא הטקסט בימינו יכול גם ליפול בטעות זו כאשר הוא מנותק מן ההקשר והרקע ההיסטורי.

 2.פרשנים נוצרים הראשונים הגיעו מהעולם האלילי של רומא העתיקה וכשתרגמו את ישעיהו, הם חיברו את הדמות כהבנתם הלוקה או מתוך עולם המושגים שלהם. לכן הם פירשו "הילל בן שחר" כ"לוציפר" או "נושא האור" - דמות מיתולוגית רומית.

 3.הפרשנות הנוצרית נגזרת מסיפורים שונים מתוך עולם הסיפורים המיתולוגי המוכר להם: סיפורו של פאיתון, שהתרסק לאדמה לאחר שניסה לרכב במרכבתו של אביו, אל השמש, בניגוד לרצונו; מסיפורו של הפייסטוס, שהושלך לארץ על ידי זאוס, או מסיפורו של איקרוס.

 4.כשהסתמך על דבריו של לוקס האומר "ראיתי את השטן הנופל כברק מהשמים" (לוקס 10,18), תרגם הירונימוס (מתרגם התנ"ך ללטינית), את השם "הילל בן שחר" בשמו של המלאך שהיה קודם מבריק כמו כוכב השחר וכעת מילל בזמן נפילתו ארצה.

 5.בשנת 1215 התכנסה ועידה לטראנו הרביעית לאחר שפרץ ויכוח בו שאלו כיצד יתכן שהמלאכים נפלו וחטאו בניגוד לרצון הטבעי של האל?הוחלט ש"אלוהים יצר את השטן ואת השדים טובים מטבעם אך הם עצמם ומרצונם הפכו לרעים".משהפכו לרעים הם חטאו. לפי הגרסה המקובלת ביותר הם חטאו בחטא הגאווה ולוציפר רצה לתפוס את מקומו של אלוהים בעזרת מלאכים שתמכו בו ולבצע הפיכת חצר. השוללים גרסה זו טוענים שהוא לא רצה להיות אלוהים בעצמו אלא להיות שווה ערך לאלוהים. גרסה מאוחרת יותר טוענת שלוציפר ומלאכיו סירבו להוראתו של אלוהים להתייחס לבנו ישוע, שהפך לבשר ונהרג על הצלב, כחלק מהאל. אלוהים שלח את המלאך מיכאל, שלאחר מלחמה קשה ניצח את לוציפר ועוזריו (חזון יוחנן 12,7-8) והם הושלכו ארצה.

כפי שניתן להבין מכל הנ"ל, רואים כי אותם יהודים משיחים שומעים ומקשיבים בקהילותיהם למסר נוצרי שמקורו באמונות אליליות קדומות. בניגוד להצהרותיהם, הם מקבלים מסורות נוצריות ופרשניות שאין להם כל קשר למציאות. אין כאן אמת, אין כאן חקר מקרא אמתי. האם כך מדריך אותם "רוח הקודש" שממנו הם מבקשים ולו הם מתפללים שתפרש את הכתובים?

ההקשר האמיתי

בואו נתייחס לנבואת ישעיהו ולטקסט המדובר בהקשרו המקראי, ההיסטורי והתרבותי. ננסה באמת להבין את הדברים מתוך התייחסות להקשרם של דברים בתוך הטקסט לעולם שממנו מגיע הנביא והקהל שאליו המסר מדבר.

 1.הרקע ההיסטורי - בשנת 710 לפני הספירה שלט באימפריה האשורית סרגון השני מולו ניצבה קואליציה של עמים שבראשם עמד "מראדך בלאדן" (מוזכר בישעיהו ל"ט א'). קואליציה זו התרסקה וסרגון הפך לשליט בבל. האימפריה האשורית התרחבה לבבל וכך גם סרגון השני ראה את עצמו "כמלך אשור, נציב בבל". סרגון השני היה מלך אשורי פרו בבלי אשר סגד לאליליה.

 2.ההקשר המקראי - הפרקים יג-כג בספר ישעיהו מוקדשים לנבואות אודות הגויים והם פותחות במילה "משא". יג-יד מוקדשים למשא בבל, סוף יד על פלשת, טו'-טז למשא מואב, יז' למשא דמשק.

 3.לעיקר הנושא, מקריאת הטקסט ומתוך לימוד העולם הסובב את הנביא ברור שהנביא מתנבא על אשור ומחבר בין שני האימפריות. תיאור הדמות מפרקים יג-יד מתאימה לדמות המלך האשורי יותר מאשר למלכי בבל. כיבוש בבל על ידי סרגון השני מהווה עבור הנביא את ההשראה לנבואתו. "לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל-הָרַי אֲבוּסֶנּוּ; וְסָר מֵעֲלֵיהֶם, עֻלּוֹ, וְסֻבֳּלוֹ, מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר." (י"ד פס' כ"ה).

 4.למעשה הנביא ישעיהו כותב על סרגון השני במותו ונפילתו על כך שנפל מגדלותו (שנמשלה לשמים) ארצה,לשמחת עצי הלבנון שלא ייכרתו עוד לבניית ארמונותיו, וירד לשאול ,והתקבל שם על ידי כל המלכים שהפיל ושיגר הוא עצמו לשאול .

 5.הנביא לועג לסרגון על כך שנפל בקרב ולא הובע לקבר: "וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ, כְּנֵצֶר נִתְעָב--לְבֻשׁ הֲרֻגִים, מְטֹעֲנֵי חָרֶב; יוֹרְדֵי אֶל-אַבְנֵי-בוֹר, כְּפֶגֶר מוּבָס.כ לֹא-תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה, כִּי-אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ; לֹא-יִקָּרֵא לְעוֹלָם, זֶרַע מְרֵעִים". (פסוקים י"ט-כ')

 6.הנביא ישעיהו מתאר את סרגון השני ,את בנו סנחריב ונבוכדראצר ,ככוכבים שנפלו משמים. שליטים ומלכים בימים הקדומים דימו את עצמם לאלים וכן רצו שכך יראה אותם בציבור, והנביא לועג לאותם מלכים מאשור ומבבל באותה הנקודה.

הנביא ישעיהו לא מתאר את השטן כפי שהפרשנות המשיחית/נוצרית מתעקשת לעשות, אני לא מאשים את מי שבא לקהילה/כנסיה לעטיף כאשר הפרשנות כבר תפורה אצלו מראש מלימוד והטפה תיאולוגית קודמת. רבים מן המטיפים בורים ביהדות מצד אחד, ולמדו בבתי ספר וסמינרים נוצריים בצד שני. השפה עברית לא מגיעה להם תמיד כשפת אם. אולם הבעיה החמורה היא שהם ממשיכים לטוען כי הפרשנות, אותה הם מסבירים לצאן מרעיתם, מהווה פרשנות אמיתית של הכתובים שמגיעה אליהם מרוח הקודש .

הנביא ישעיהו מתאר את נפילתו ודרך קבורתו הלא נודעת של סרגון השני, לועג לו ולאימפריות שיבואו אחריו הן מאשור והן מבבל.
אין כאן כל קשר לשטן, ללוציפר או דמות אחרת מאשר דמותו של סרגון השני, אולם מתעקשים המשיחיים, במיטב המסורת הכנסייתית שהנביא מדבר על השטן... שוב פעם מוכחים להודות כי פרשנותה של הקהילה המשיחית נשענת על התיאולוגיה הנוצרית!

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים