אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

חוליו וסבלותיו של עבד ה' - ישעיהו נ"ג (חלק ב')

לחלק א': מי הוא עבד ה' בישעיהו נ"ג? נא לחצו כאן

 "אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלהים ומעונה" - ישעיהו נ"ג פסוק ד'.

פסוק זה מובא בברית החדשה, בבשורה על פי מתי (8,16-17): "ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את הרוחות בדבר וירפא את כל החולים למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר "חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם".

טענת הברית החדשה תמוהה מאוד האם הרופא המרפא מחלה ניתן לומר עליו "ומכאבינו סבלם"? האם זהו מובנו האמיתי של "חלינו הוא נשא"?

הרי המשמעות הפשוטה המובנת היא שהוא נשא את החולי בעבורנו, הוא נשא את הסבל והחולאים שהיו עלינו על שכמו, על גביו, בעצמו. האם כאשר ישוע ריפא מצורע, הוא נצטרע בַמקום בעצמו? בוודאי שלא! אף הברית החדשה לא טוענת כך. האם האדם הסובל, ישוע נשא את סבלו? כלומר הוא סובל מעתה את עוצמת סבלו תחתיו? אתה הקורא המאמין תענה על שאלתי, בוודאי שכן! אולם אתה בוודאי לא תוכל לענות כך על ריפוי מצרעת. רק מפני שסבל הוא עניין רוחני ואיננו נראה לעין, אפשר לך לענות לפי האמונה הפרטית שלך, אולם לא מצאנו בברית החדשה שישוע נצטרע מריפויי חולה צרעת, לכן יש להניח כי גם בעניין הסבל הרוחני הדבר כן.

ההוכחה פשוטה ביותר לכך היא כאשר ישוע גרש את השדים ממרים המגדלית. האם הם עברו אליו? התשובה היא בוודאי שלא! אם כן, כן הוא הדבר גם בעניין הסבל הרוחני.

כשמתי מתאר: "ויגע בידה ותרף ממנה הקדחת ותקם ותשרתם" (8,15), האם הקדחת עברה לישוע והוא כאב את הקדחת וסבלה? האם כאשר גרש ישוע שדים הם עברו אליו והוא סבלם? ישוע ריפא אישה זבת דם שפסקה זיבתה, האם הוא נשא את סבלה ותחלואיה והתחיל לזוב דם במקומה? כשישו ריפא את זרועו היבשה של אחד החולים, האם ידו של ישוע יבשה במקום?

אם לא, כיצד ניתן לומר "אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם"?

לפי תיאור הברית החדשה היה לפסוק בישעיהו להתנסח כך: "אכן חולינו הוא ריפא והוא שם קץ למכאובינו"...

גם אם רוצים לייחס את הפסוק למיתתו על הצלב, לא נתגשם בו הפסוק "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם". ישוע לא יכול היה לסבול את סבלם הממשי הפיזי של כל בני האדם במשך כל ימות עולם, שכן בני אדם סובלים הרבה יותר משלוש שעות סבל על הצלב. אין כאן תמורה שווה והפסוק לא יכזב, וחייב הוא להתמלא כפשוטו.

העם היהודי, להבדיל, אכן סבל את סבלו של העולם כולו. לא סבלו של איש אחד במשך שלש שעות ביום שישי אחד מתואר כאן בנביא, אלא סבלם של מיליוני בני אדם במשך כל ימות עולם, סבלו האמיתי של העם היהודי הנושא את חטאת העולם כולו.

זהו תיאור כולל של ההנהגה האלקית כלפי אומה שלמה, וכפרת עולם שלם תוך תיאור גלובלי של משך כל ימות עולם.

ישוע סבל מהשעה השישית עד השעה התשיעית לפי תיאור הברית החדשה ואף הובל למותו בביזיון על ידי החיילים הרומאים. אין זה עולה בקנה אחד עם הגלויות, מסעות הצלב, עלילות דם, אינקוויזיציה, רדיפות, שואה, פוגרומים, גזרות רצח, שיתוף פעולה נגד זכות קיומו של העם היהודי, השמדות אנטישמיות במהלך ההיסטוריה כולה של העם היהודי כולו - הסובל האמיתי הנושא את חטאו, אולם בעיקר את חטאת העולם כולו, הוא וסבלותיו הם המתוארים בישעיהו נ"ג.

אכן העם היהודי מבוזה ומושפל על ידי אומות העולם. אומות העולם אינם מחשיבים את סבלו במאומה ואף סבורים כי הוא, עם ישראל, נגוע בחטאיו, מוכה אלוקים ומעונה בעוונותיו. אין הדבר כן. אומות העולם עתידים לגלות לתדהמתם כי "עבדי יעקב" מחולל מפשעיהם ומדכא מעוונותיהם.

"נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו" - פסוק ג'.

הרי לפי סיפורי הברית החדשה ישוע לא היה חולני. באיזה חולי היה ידוע? ישוע איננו איש מכאובות. כל ימיו לא היה איש מכאובות. אף אם בירושלים לפני מותו בעת הוצאתו להורג עונה קשות על ידי החיילים הרומאים, אין זה הופך אותו "לאיש מכאובות", ואף לא "לידוע חולי", מפני שתואר זה של "ידוע חולי" ניתן רק לאיש אשר כל ימיו באופן ממושך חי עם מכאובות ועם חולי ידוע לכול.

"כמסתר פנים ממנו" המופיע בפסוק משמע, שמכיוון שהוא היה נבזה ולא נחשב לכן הסתיר את פניו מאתנו.

אולם ישוע לא היה כנוע הוא החשיב את עצמו וכך הורה להחשיב אותו כמשיח, הוא ביזה וקילל את הפרושים והסופרים, ארגן מרד של מוכסים וחטאים נגד הסמכות של חכמי ישראל, בנותנו את מפתחות השמים הנמצאים בידיו, לפי דעתו החשובה, לשמעון -כיפא, להתיר את האסור ולאסור את המותר.

ישוע הראה את פניו יפה מאוד בבתי כנסת ובמקדש על מנת ללמד את שיטתו, ולא נתקיים בו "כמסתר פנים ממנו". הוא הפך שלחנות בבית המקדש, הקהיל מהומות ועורר פרובוקציות רבות, חולל "נסים" על פי תאור הבשורות, והתכבד בהם כ"בן האל" היחידי בעיני הבורים, משהחשיב את עצמו לבן האלקים וכך הורה לאנשיו להתייחס אליו. האם לזאת יקרא "נבזה"? האם לזאת יקרא "חדל אישים"? הרי ישוע היה איש עם אופי אם אכן הוא חולל את המהומות עליהם מספרת הברית החדשה.

"וכמסתר פנים ממנו"- הרי אם ישוע הסתיר את פניו מההנהגה היהודית היה זה מפני שהוא בז לה בלבו ובגלויי באמירותיו המלאות טענות וקלישאות כנגדה. לא לזה התכוון הנביא ישעיהו בכתבו "וכמסתר פנים ממנו". המסתיר פנים בפרק, מסתירם לא מתוך עזות מצח אלא מתוך כניעה וחוסר אונים מחמת בזיונו ונבזותו בעיניהם. הוא משפיל את עיניו ומסתיר את פניו.

כל הנאמר לעיל הנו כאשר מסתמכים על תיאורי הברית החדשה בעצמה בלבד.

עם ישראל החשיב את ישו לנזק גדול ולא יתכן לומר "נבזה ולא חשבנוהו". המנהיגות חששה ממנו מפני הפיכה והסתה למרד נגד הסמכות של הסופרים והפרושים, וזאת על פי תיאור הבשורות בעצמם. האם לזאת יקרא "נבזה ולא חשבנוהו"? הוא אמנם נחשב מאוד. הוא נחשב למסוכן למסית ולמדיח. הוא לא חי בשולי החברה בביזיון ובבושת פנים "והסתיר את פניו" "כלא נחשב", כל זאת שלא כפי שמתאר בפסוק ג' שבישעיהו נ"ג.

תדהמתם של אומות העולם לעתיד לבוא

נשוב לפסוק הבא: "כן יזה גויים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" (פרק נ"ב פסוק ט"ו). בפרק זה ישנו תיאור של תדהמה, של קפיצת יד לפה, ישנו משהו שמלכי האומות לא יודעים, שכאשר הם ידעוהו באחרית הימים הם יקפצו את פיהם בתדהמה.

על פי אמונת המשיחיים כבר קרא הדבר והתגשם בעת התגלותו של ישוע ואחר כך כשקיבלוהו אומות העולם. את אשר לא סופר להם על ידי ישוע , אלא ישו סיפר עבור עם ישראל, דווקא הם, אומות העולם כן ראו, ואת אשר לא שמעו אומות העולם באוזניהם, אלא עם ישראל שמע, דווקא הם, אומות העולם התבוננו, ולא עם ישראל. כך מפרשים המשיחיים את הפסוק הזה.

אולם אם מתבוננים בפסוקי התנ"ך, מוצאים אנו, שוב ושוב, את רעיון התדהמה חוזר ונשנה, כך שנוכל לברר את סיבתה האמיתית של התדהמה. אומות העולם יגיעו אלינו לעם ישראל באחרית הימים הם יתבטלו אלינו ויבאו לקבל את חסותנו. מדוע איפה הם יעשו זאת אם הם צדקו ואנו טעינו? וכך מעידים הנביאים:
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות יראו גויים ויבושו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה", "ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ ירגזו ממסגרותיהם אל ה' אלהינו יפחדו ויראו ממך" "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" (מיכה ז' ט"ו, ט"ז כ').

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך" (ישעיהו פרק ס' פסוקים א', ב' ). "והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל" (פסוק י"ד). "וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו" (ס"ו פסוק יד'). "ונודע בגויים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" (ס"א פסוק ט'). "וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך" (ס"ב פסוק ב'). "וקראו להם עם הקדש גאולי ה' ולך ייקרא דרושה עיר לא נעזבה" (ס"ב פסוק י"ב). "לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעיתה אחישנה" (ס' פסוק יט').

ולסיום דברי הנביא זכריה: "ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את ה' צבאות בירושלים ולחלות את פני ה' כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות העמים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם" (ח' פסוק כ'- כ"ג).

מדוע יבאו הגויים אלינו אל העם היהודי להחזיק בכנף בגדו של איש יהודי? הלוא אומות העולם מחזיקים באמת הצרופה? הרי לנו לכאורה אין מה להציע? מדוע אין אנו אמורים ללכת אליהם לשמוע על ישוע למשל? מדוע לעתיד לבא לא עם ישראל יקפצו את פיהם בתדהמה רבה, אלא אומות העולם הם הפוערים את פיהם? לפי הפסוקים הנ"ל נוכל לומר שקפיצת הפה של מלכי אומות העולם אשר תהייה לעתיד לבא, יהיה על ענינו של העבד האמיתי כפי שאומר הנביא ישעיהו בפרק נ"ג.

"עבדי יעקב" העבד האמיתי יתגלה לעתיד לבוא, ולכשתתגלה לפתע האמת הצרופה אשר איננה ידועה למלכי אומות העולם בדורנו זה עתה, מלכי אומות העולם "יראו" "ויתבוננו" כי הם האמינו ב"עבד" הלא נכון, ובשמו של אותו עבד בו הם האמינו הם טבחו ורצחו, הרגו והשמידו העלילו ושנאו את "עבדי יעקב", עבד ה' האמיתי אשר הם כל כך חרפו.

לפתע הם יגלו כי הם אומות העולם ומלכיהם כולם קיימים במהלך כל ההיסטוריה האנושית רק בזכותו של "עבדי יעקב", וכי העולם כולו קיים רק בזכות סבלו ורק בגללו נתכפר לעולם כולו.

"עבדי יעקב" הוא השה האמיתי נושא חטאת העולם ובזכותו העולם נגאל. עם ישראל הובל על ידי האומות כצאן לטבח וכרחל לפני גוזזיה נאלמה לא יפתח פיו, חרף בזיונם ולגלוגם של אומות העולם ומלכיהם. עתידים האומות לגלות כי "עבדי יעקב" הוא השה בעדרו של משה במדבר, אשר ברח ממדבר האומות לבקש מים מפני הצמא הנורא, לבקש חיים רוחניים נצחיים, אשר נשאו משה על כתפיו בחמלתו, ובזכות זה ראה את מראה הסנה הבוער אשר איננו אוכל. כי "עבדי יעקב" נשא חטאת העולם חרף כל הייסורים שיבואו עליו במהלך ההיסטוריה האנושית על ידי אש השנאה של אומות העולם. הוא איננו אוכל הוא יעמוד במשימה השלמה. הוא איננו כלה.

זרוע ה'

"מי האמין לשמועתינו וזרוע ה' על מי נגלתה" - נ"ג פסוק א'

לאור הנאמר לעיל הרי ברור כי את הפסוקים הללו אומרים הגויים אומות העולם לעתיד לבוא. 

בכל מקום שמופיע הביטוי "זרוע ה'", באיזה הקשר הוא נאמר? התשובה לכך היא כי בכל התנ"ך "זרוע ה'" מובא תמיד בהקשר של גאולת עם ישראל מאומות העולם.

ניתן לראות זאת מתוך ההקשר, המהווה כעין הקדמה לישעיהו נ"ג: "כי נחם ה' עמו גאל ירושלים" (פרק נ"ב פסוק ט'), "חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו" (פסוק י'). כמו כן ביציאת מצרים נאמר: "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה…" (שמות י"ג, ג').

1. "… למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (שמות י"ג, ט')

2. "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" (שמות י"ד, ט')

3. "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ( שמות י"ד, ל"א).

מובן מתוך ההקדמה לפרק נ"ג (היינו פסוקי הפרק נ"ב), שהמדובר בהוצאת עם ישראל מידי הגויים מסבלותיהם באחרית הימים, שכן עם ישראל סבל בעבורם. אולם באחרית הימים עם ישראל כבר לא יסבול עוד את חטאותיהם אלא האומות הם עוונם ישאו, ואלו עם ישראל "ירום ונשא וגבה". רעיון זה מוכח שוב ושוב מכל הנביאים כולם.

אפילו בפרק המהווה הקדמה לישעיהו נ"ג הוא פרק נ"ב (ג'): "כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו"

פסוק ד': "כי כה אמר אדני ה' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו"

פס' ה': "ועתה מי לי פה נאום ה' כי לקח עמי חנם משליו יהלילו נאום ה' ותמיד כל היום שמי מנואץ".

בדיוק מהסיבה הזו עם ישראל סובל לא את חטאותיו, אלא "חנם", "באפס עשקו", "לקח עמי חנם".

מספר לנו הנביא (בפרק נ"ב): "לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני מה נאוו על ההרים רגלי המבשר משמיע שלום מבשר טוב". וכך אנו מגיעים לפרק נ"ג, ה' חושף את זרוע קדשו על מנת להציל את עם ישראל מאומות העולם וזהו הרקע המקדים לישעיהו נ"ג, בדיוק פסוק אחד לפני "הנה ישכיל עבדי", הוא הפסוק "כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל".

ה' קוצף על הגויים, עם ישראל נושא חטאת העולם

כיצד התעלמו מכך ראשיה, מנהיגיה ותועמלניה של היהודים המשיחיים? הם קברו את ראשיהם כבנות יענה בתוך האשליה השטחית המוציאה מן ההקשר את פרק נ"ג. בדיוק בגלל ההתעללות בעם ישראל חינם כותב זכריה הנביא: "וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (פרק א' פסוק ט"ו)

פרק נ"ג הוא אחד מתוך שרשרת שלמה של פרקים המתחילה מישעיהו מ': "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים וקרא אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה"- מדוע לקחה ירושלים כפליים בכל חטאותיה?

והיכן הוא ישוע המכפר חטאים, האין הוא הדרך היחידה לסלוח לחטאים? היש דרך נוספת? ירושלים לקחה גם עבור הגויים! היא נושאת חטאת העולם! זוהי סיבת הנחמה "נחמו נחמו עמי" ולא ישו והצלב, שאין להם שום זכר בין פסוקי התנ"ך וגם לא ברמז!

אף הנביא יחזקאל מתנבא שלעתיד לבא הגויים יישאו את חרפתם בעצמם, ואלו עם ישראל לא ישא את חרפת הגויים יותר "כה אמר ה' אלקים הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת הגויים נשאתם" לכן כה אמר ה' אלקים אני נשאתי את ידי אם לא הגויים אשר לכם מסביב המה כלימתם ישאו" (יחזקאל ל"ו פסוק ז'). "ולא אשמע אליך עוד כלימת הגויים וחרפת עמים לא תשאי עוד וגוייך לא תשכלי עוד נאום ה'" (שם, ל"ו ט"ו).

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים