אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

הברית החדשה היא שלילת התורה!


הדוחים את דבר הכותרת לעיל נוהגים לצטט את דברי ישוע בברית החדשה (להלן בה"ח): "אל תחשבו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים, לא באתי להפר כי אם למלאות; כי אמן אומר אני לכם, עד כי יעברו השמים והארץ לא תעבור יוד אחת או קוץ אחד מן התורה עד אשר יעשה הכל. לכן מי אשר יפר אחת מן המצות הקטנות האלה וכן ילמד את בני האדם קטון יקרא במלכות השמים ואשר יעשה וילמד אותן הוא גדול יקרא במלכות השמים:" (מתי ה' 19-17).

 

לכאורה הכל שפיר – לפי הבה"ח תוקף התורה הוא לאורך ימים, כימות השמים והארץ! אלא שאותה הבה"ח מוסרת גם דברים אחרים: "אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבואו אל קרבו, כי אם הדברים היוצאים ממנו הם יטמאו את האדם...כי כל הבא אל תוך האדם מחוצה לו, לא יטמאנו, כי לא יבוא בלבו כי אם בכרשו ויצא אל בית הכסא המנקה כל הנאכל... היוצא מן האדם הוא מטמא את האדם, כי מקרב האדם מלבו יוצאות המחשבות הרעות, ניאוף וזנה ורצוח... כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אותו" (מרקוס ז' 23-15). ועל-פי מתי ט"ו 11: "לא הנכנס אל הפה יטמא את האדם, כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם".

 

הדברים הללו נאמרו בקשר לאכילה בלי נטילת ידיים, והפרשנות "המשיחית" רואה בהם היתר לכל המאכלות בהסתמך גם על פסוקים אחרים בבה"ח. אין חולק על כך שמחשבות טמאות עלולות לטמא את האדם ולגרום רעה לו ולזולתו, אבל הרעה הזאת לא תבטל צו תורה מפורש, ותהיינה הטענות "המשיחיות" אשר תהיינה! התורה קושרת את איסור המאכלות הטמאים - במצוה "והתקדשתם והייתם קדושים,כי קדוש אני, ולא תטמאו את נפשותיכם... "(ויקרא י"א 43). הנה כי כן, האוכל הטמא מטמא את הנפש אף-על-פי שהוא יוצא מן הגוף אל המוצאות! ונוסף על שאיסור זה קשור בעצם היות ה' קדוש ובהתקדשותנו המתחייבת מכך והמצווה עלינו, קשור הוא גם בהבדלה שהבדילנו ה' מן העמים (ויקרא כ' 25-26. גם את ההבדלה הזו הבה"ח רוצה לבטל) .

 

שלילת הבה"ח את התורה ניתנת להתפרש גם במאמר: "אין אדם תופר מטלית של בגד חדש על שמלה בלה, כי אם כן יינתק מילויו החדש מן הבלה ותרוע הקריעה. ואין אדם נותן יין חדש בנאדות בלים, כי אם כן יבקע היין החדש את הנאדות והיין יישפך. אבל יין חדש יינתן בנאדות חדשים." (מרקוס ב' 22-21).

 

יש "משיחיים" הסבורים כי הבה"ח אינה מבטלת את איסורי המאכלות וכו' משום שבחייבה את "השבים מן הגויים" להתרחק רק מזבחי אלילים ומן הדם ומבשר הנחנק ומן הזנות (מעשה השליחים ט"ו 20) היא משמיעה ש"השבים" מן היהודים חייבים בכל התורה! אלא שאין הדבר כך. פאולוס, שעל פי הבה"ח הוסמך מן השמים להיות שליח (מעשל"ח כ"ו 18-12) והוא "משרת העדה... למלאות דבר האלוקים" (אל הקולוסים א' 25) - הוא כביכול הפוסק האחרון בבה"ח! ובאגרת אל-הגלטים ג' 25-23 הוא קובע: "ולפני בוא האמונה שמורים וסגורים היינו תחת התורה אלי האמונה העתידה להיגלות. ובכן התורה היתה אומנת אותנו למשיח למען נצדק באמונה. אבל עתה אחרי אשר באה האמונה איננו עוד תחת יד האומן!" ומי היה שמור וסגור מתחת התורה – הגויים? בוודאי שלא; הרי מעולם לא היו מתחת התורה! אין ספק, המדובר ביהודים מקבלי האמונה "המשיחית" שנגלתה; את אלה פוטרת הבה"ח מן התורה! יתר על כן, במסגרת האמונה שנגלתה, מבטלת הבה"ח את המחיצה שהבדילה בין נוכרי ליהודי ומבטלת את תורת המצוות (אל האפסים ב' 15-14). לפיכך, יהודי המקבל האמונה החדשה שנגלתה פטור הוא על פי הבה"ח מן המצוות המייחדות אותו כיהודי!

 

[הטענה שהוראות פאולוס הן לגויים בלבד איננה תופסת, כפי שמוכח לעיל. הוא גם שקבע: "ליהודי בראשונה וכן גם ליוני" (אל הרומיים א' 16), ובקהילות המשיחיות נתאחדו יהודים "משיחיים" וגויים "משיחיים". אין התואר שלו "שליח ומורה לגויים" (2 טימותיוס א' 11) גורע מכלליות סמכותו על העדה "המשיחית" אשר, ע"פ הבה"ח, הוא משרת לה והוא הוסמך "למלאות דבר אלוקים" (קולוסים א' 25).]

 

ולא די בזה, הבה"ח מפרטת את הדברים באופן חד-משמעי. לענין הפטור מאיסור מאכלות טמאים היא אומרת: ,אני ידעתי וברור לי באדון ישוע כי אין טמא בפני עצמו ורק טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא" (אל הרומיים י,ד 14). "כל הנמכר במקולין אותו תאכלו ואל תחקרו מפני מכשול הלב" (1 קורינתים י' 25). "כי כל בריאת אלוקים טובה ואין דבר משוקץ ובלבד שייאכל בברכה" (1 טימותיוס ד' 4; ראה להלן אל הקולוסים ב' 16). ולענין הפטור ממצוות של שמירת שבת ומועדים, אומרת הבה"ח: "ימים אתם שומרים, וחודשים ומועדים ושנים; מתיירא אני פן יגעתי בכם לריק" (אל הגלטים ד' 10). "על כן לא ידין אתכם איש על דבר מאכל ומשקה או על מועדים וראשי חודשים ושבתות (אל הקולוסים ב' 16). ואם ירצה "יהודי משיחי" דווקא פטור מן המילה, גם זה ניתן לו: "הנה אני פולוס אומר לכם שאם תימולו לא יועיל לכם המשיח..." (אל הגלטים ה' 4-2). גם האיגרת אל העברים מאשרת את ביטול תורת המצוות, כפי שיוראה להלן, וכן מקראות אחרים בבה"ח.

 

מי שטוען כי פאולוס עצמו שמר את התורה, יווכח כי עשה זאת כטכסים מיסיונריים: "כי בהיותי חופשי מכל (גם מתורת משה) עשיתי עצמי עבד לכל אדם לקנות את הרבים. ואהי ליהודים כיהודי לקנות היהודים; אשר הם תחת התורה להם הייתי כמי שתחת התורה, אף כי אינני תחת התורה – למען קנות אותם שהם תחת התורה. לאותם שאין להם תורה הייתי כמי שאין לו תורה..." (1 אל הקורינתים ט' 23-19). כלומר, פאולוס שמר את התורה ולא שמר את התורה! אבל מכשלת הטכסים הזה מתגלית לעין, שכן פאולוס, בלמדו שיהודי המקבל את האמונה שנגלתה איננו עוד תחת התורה – הריהו, פאולוס, "גוי" גם ליהודי! הנה בטכסיסנותו מכחיש הוא בירושלים (מעשל"ח כ"א 26-21) כי הוא מלמד בהטפתו ליהודים את ביטול התורה; אלא שהבה"ח עצמה מעידה על ההפך מזה, כמוסרה את דבריו על שחרורם מן התורה, כפי שהוראה לעיל (ויש עוד מראות בבה"ח שמלמדים כן). גם בגערתו בפטרוס על שנהג לדעתו בצביעות - אמר פאולוס: "כי מתי אני לתורה על ידי התורה למען אחיה לאלוקים!" (אל הגלטים ב' 19). זוהי עמדת הבה"ח כלפי התורה, עמדה שסותרת את התורה! לפי התורה, יהודי חייב לחיות בה, ולא למות לגביה!

 

זאת ועוד, אפילו האיגרת אל העברים רואה בתורת משה דבר שאבד עליו הכלח: "...בעבור אשר המצווה הקודמת הוסרה בהיתה חלושה וקצרת יד מהועיל, כי התורה לא השלימה דבר, והנה נכנסה במקומה תקווה טובה יותר..." (כוונתו גם לאמונה החדשה). ו"הנה כשאמר ברית חדשה, יישן את הראשונה, ומה שהוא נושן ומזקין קרב קצו" (אל העברים ז' 19-18; ח' 13. האיגרת מתעלמת מכך שהברית החדשה אשר בירמיהו ל"א 36-31 לא תבטל את התורה, וראה לענין זה בדברים ל' והפרקים האחרונים ביחזקאל המדברים על בית המקדש בעת הגאולה השלמה, על שמירת מועדים ושבת ומאכלות טהורים!).

 

ה' קורא לעמו: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל, חוקים ומשפטים. הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא..." (מלאכי ג' 23-22). ציווי זה לזכירת התורה הוא כדי לעשותה, שכן ה' ציווה את משה על כל ישראל חוקים ומשפטים - לעשותם! (גם אחרי בוא אליהו לא תבוטל התורה.) וכאמור כאשר ייכון בית המקדש תישמרנה מצוות התורה. התורה עצמה אומרת בנבואה, ברומזה על הגאולה השלמה: "ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשיתה את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום" (דברים ל' 8). כלומר, התשובה של עם ישראל היא כאשר כולו ישוב לתורת שה' ציווה עליו בסיני, למצוות התורה, כפי שהכתוב אומר גם בהמשך (פס' 10): "כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה...". התשובה של עם ישראל קשורה בשמירת התורה - "בספר התורה הזה" - תורת משה! (לא בספר הבה"ח)

 

ועוד נאמר לנו: "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים... ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה; כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו... ומי גוי אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת..." (דברים ד' 8-5). והמשורר אמר: "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל; לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום, הללוקה" (תהילים קמ"ז 20-19).

 

אכן, התורה היא חכמתנו ובינתנו לעיני העמים! התורה היא תעודת הזהות של עם ישראל. יהודים שהחזיקו בתעודה הזאת שמרו על זהותם במשך אלפי שנים עד היום. אבל הללו שהחזיקו בבה"ח איבדו את זהותם היהודית ונטמעו בגויים.

 

הבה"ח היא שלילת התורה, שלילת זהותו של היהודי.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים