בספר מתי מסופר על תסכולו של יוסף שרוצה לגרש את אשתו, מרים, כי היא נמצאת בהריון למרות שעדיין לא קיים עמה יחסי אישות. ובלילה, נראה אליו מלאך בחלום ומגלה לו כי אשתו נמצאת בהריון מרוח הקודש וכך אומר המלאך:
"יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֹׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם."
והברית החדשה מוסיפה: כָּל זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר ה' בְּפִי הַנָּבִיא: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאוּ שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל." (מתי 1,20-23).
בספר ישעיהו (ז, יד) מופיע הפוסק כך: "לָכֵן יִתֵּן ה' הוּא, לָכֶם--אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל."
המשיחיים מאמינים כי ישעיהו התנבא שבעתיד יוולד משיח מבתולה, ונבואה זו התקיימה בלידת ישוע כפי שמובא במתי בפרק הראשון של הברית החדשה.
האמונה בלידת בתולין מהווה יסוד עיקרי באמונה המשיחית, כפי שניתן לקרוא בחוברת “The Virgin Birth" (לידת בתולין) שכתב היהודי המשיחי מוריס זוטרו:
"האמונה שישוע נולד מבתולה היא אחד מעיקרי האמונה המשיחית, כל אמינות הברית החדשה תלויה בעניין זה. אם יערערו את יסודות אמונה זו, תתמוטט מיד האמונה בהשראה האלוקית של הברית החדשה... כיצד נוכל לטעון שהברית החדשה היא דבר אלוקים?... אם לידת בתולין היא שקר וכזב, אז הברית החדשה היא שקר וכזב."
לפי זוטרו, מונח על כף המאזנים לא רק פרט אחד מהאמונה המשיחית אלא מהימנותה של הברית החדשה כולה. לכן מוטל עלינו לבדוק את סיפור לידת הבתולין של ישוע בדייקנות וביסודיות.
מן הראוי לציין שאם ישוע נולד מבתולה בלי מעורבות של אב אנושי, אין הוא יכול לטעון כי הוא צאצא של דוד המלך - תנאי הכרחי אשר בלעדיו אי אפשר להיות המשיח המיוחל. בתנ"ך מפורש כי המשיח חייב להיות צאצא ישיר של דוד המלך - בן אחר בן.
אם אין לישוע אב אנושי, אין הוא נצר לשלשלת אשר ממנה יבוא המשיח, כיון שלפי קני מידה תנ"כיים, המשיח חייב להיוולד דווקא לא מבתולה, אלא מאבא ואמה אנושיים לפי דרך הטבע – כפי שנידון במאמר על שלשלות היוחסין של ישוע.
לאור עובדה זו, משונה מאוד כיצד מתעקשים משיחיים להוכיח כי ישוע נולד מבתולה, הרי טענה זו פועלת לכאורה נגדם.
ההֶקְשֶׁר
אדם החפץ באמת לא יסמוך על ציטוט של פסוק בודד מבלי לבדוק את הקשרו. חשוב לקראו את הפסוקים שלפני הציטוט, וכן מספר פסוקים הבאים בהמשך, על מנת להבין את השתלשלות הדברים.
(א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ:
(ב) וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ:
(ג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס:
(ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ: (ה) יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר:
(ו) נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל:
(ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה:
(ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם:
(ט) וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ:
(י) וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר:
(יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹקֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה:
(יב) וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת ה':
(יג) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹקָי:
(יד) לָכֵן יִתֵּן ה' הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל:
(טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב:
(טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ:
עכשיו מבינים את האירוע ההיסטורי המתואר בפרק. מלך יהודה, אחז, ניצב לפני פלישת ארצו על ידי שני אויבים, רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל.
אחז נבהל מפני אויביו, וה' שולח את ישעיהו כדי לחזק את לבו.
ישעיהו אומר לאחז שאין ממה לפחד כי תוכניתו של אויביו "לא תקום ולא תהיה". ומוסיף ישעיהו שעל אחז לבקש אות מאת ה' שיוכיח לו שדבר ה' ייצא לפועל.
אחז, שהיה מלך רשע (עיין מלכים ב טז, פסוקים ב-ד), העמיד פנים של צדיק ואמר שהוא לא רוצה לנסות את ה', ואינו שואל ממנו אות.
עונה לו הנביא שבכל זאת, ה' ייתן לו אות. ומהו האות? בקרוב "העלמה" תוליד בן, ובטרם יבחין ילד זה בין טוב לרע, כלומר כשיהיה עדיין תינוק, שני המלכים שבאים להילחם נגד אחז יעזבו את ארצו.
ברור לחלוטין שנבואתו של ישעיהו אמורה להתגשם תוך שנים ספורות. וזה, אכן בדיוק מה שקרה.
במלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ל, אנחנו קוראים על מותו של פקח בן רמליהו.
במלכים ב, פרק טז, פסוקים ה-ט, קוראים על מותו של רצין מלך ארם.
אחז היה חי כ- 700 שנה לפני זמן ישוע. ישעיהו נותן אות לאחז כדי להרגיעו ולשלול את פחדו. האם מדובר בלידת ישוע, האם האות שיתרחש בעתיד כל כך רחוק, כעוד 700 שנה יכול לעזור ולהרגיע את אחז?
הדבר דומה לאדם היושב בביתו, בעוד ששני רוצחים בדרך אליו להורגו. אדם זה מפחד מאוד, והנה, בא לבקרו שכנו הטוב ובפיו דברי "הרגעה": "ראה", אומר השכן, "אני מבטיח לך שבעוד שנה יעבור חתול לבן ליד ביתך, וזה לך לאות שהרוצחים האלו שאורבים לך, יסתלקו מעליך". מה יענה אותו אדם, הנתון עכשיו בסכנת חיים, לשכנו? "האם השתבשה עליך דעתך?! מה יעזור לי אות שיקרה בעוד שנה? אני בוודאי כבר לא אהיה כאן לראות אותו!"
לטעון שהנביא ישעיהו מסר לאחז המלך אות שיתממש רק לאחר 700 שנה הוא אבסורדי לחלוטין. מה התועלת במסירת אות שלא יהיה בימיו של המלך ושבחייו הוא לא יראה?
עבור איתן בר, ברור שהנבואה מתייחסת לישוע, והוא "מוכיח" בספרו, Refuting Rabbinic Objections to Christianity, שאכן הנבואה מתייחסת לתקופה קשה המתאימה לזו שבה נולד ישוע, תחת הכיבוש הרומי:
"בפסוקים הבאים אנחנו לומדים שזו תהיה תקופה קשה לעם ישראל. הנביא מציין כי 'חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל'. נשמע טעים? לא בתקופת המקרא - חמאה זה תוצר לוואי של חלב ובאשר לדבש בימים ההם, אנשים היו צריכים להיכנס ליער בחיפוש קשה אחר כוורות. המשמעות היא שזה יהיה בתקופה של מצוקה ומחסור. ואכן, ישוע נולד בתקופה בה עם ישראל נאנח תחת הכיבוש הרומי."
לא רק שבר, כהרגלו, מסלף את דבר ה', אלא הוא אומר בדיוק הפוך ממה שאומר הנביא... רק כמה פסוקים בודדים לאחר מכן, בפסוק כ"ב, ניתן לקרוא:
"וְהָיָה, מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב--יֹאכַל חֶמְאָה: כִּי-חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל..."
כלומר שעושים חמאה מרוב חלב ולא ממחסור בחלב... וכך במציאות, עשיית קילו חמאה דורשת עשרים ליטרים חלב. החמאה אינו "תוצר לוואי" אלא מוצר חלב המופק בתהליך חיבוץ של החלב. בתקופת מחסור, שותים את המעט חלב, ולא ניתן לעשות חמאה.
ונחשו איזה מאכל של כבוד הגישו שובי בן נחש, מכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי לדוד המלך? נכון! חמאה ודבש... (שמואל ב, יז, כז-כט)
לגבי הדבש, הוא גם מסמל שפע בתנ"ך, כפי שמובא כ15 פעמים בתורה ועוד 5 פעמים בנביאים, שארץ ישראל היא ארץ מבורכת שבה יש שפע חלב ודבש. אולם, בדבש, לרוב מתייחס המקרא למתיקות הפירות ובעיקר לדבש תמרים - כפי שכתוב:
"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ." (דברים, ח', ז'-ח').
הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים. הפסוק מתייחס לתוצרת הארץ, כפי שידוע שעם ישראל היה עם של חקלאים בתקופת התנ"ך, והמצוות הרבות התלויות בארץ (תרומות, מעשרות, ביכורים, פאה, שכחה, לקט, וכו') הן הוכחה לכך.
בספר ויקרא (ב, יא), כתוב: "כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ, לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'." - כלומר שאסור להקריב שאור (מחמצת) או דבש כחלק מקרבנות המנחה המוקטרים על המזבח.
ומיד לאחר מכן, בפסוק הבא, כתוב: "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם" - הפסוק עוסק בהבאת ראשית דגן (שתי הלחם בעצרת) וביכורים, שביאים מן החמץ והדבש. מאכלים אלו מוקרבים לה' (תנופה), אך אסור להקטירם (לשרוף) על המזבח, בניגוד למנחות רגילות.
ומהם "ראשית"? כבר נכתב: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיך” (שמות כג, י"ט), ובהמשך: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה.." (דברים כו, ב) – מכאן גם מובן שלא מדובר בדבש דבורים אלא במתיקות פרי.
אגב, בערבית, دِبْس (דִבְּשׂ) הוא נוזל צמיג בריכוז גבוה של סוכר המופק מפירות דוגמת ענבים או חרובים.
ובנוסף, מבחינה היסטורית, הכיבוש הרומי בתקופת הולדת ישוע , אף שהיה קשה מבחינה לאומית ורוחנית, הייתה זו גם תקופה של שפע, כפי שכותב ד"ר חגי משגב, מרצה למקרא וללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה העברית, ש"הכיבוש הרומי הביא עמו לכל מקום שיפורים עצומים ברמת החיים, שהתבטאו בין השאר בבתי מרחץ, במבני שירותים ציבוריים, בדרכים סלולות ובאמות מים מעולות."
ההתגשמות הכפולה
חלק מהמשיחיים מודעים כי לטעון שישעיהו מתנבא רק על לידת ישוע תוך התעלמות מכל ההקשר של הפרק - זהו סילוף מחריד. כדי להתמודד עם בעיה זו הם בדו מושג חדש: "ההתגשמות הכפולה". לפי רעיון זה נבואה יכולה להתגשם יותר מפעם אחת. זאת אומרת, שלפי שיטה זו, נבואתו של ישעיהו התקיימה גם בימי מלך אחז וגם בימי ישוע. ילד אחד נולד בימי אחז כאות שהובטח לו על סיום המלחמה, וילד נוסף (ישוע) נולד כאות שנים רבות אחר כך.
אך הפתרון הזה אינו פותר אלא מסבך את העניין:
הרי, לפי טענה זו, לא רק אמו של ישוע ילדה כאשר הייתה בתולה אלא הייתה עוד בתולה אחת שילדה בימי אחז. ואם כן, מה כל כך מיוחד בלידת ישוע? הרי כבר נולד ילד מבתולה כ-700 שנה קודם!
כשטעונים כי נבואה יכולה להתקיים יותר מפעם אחת, אולי הנבואה יכולה להתגשם מספר פעמים, למה רק פעמיים? הכול לפי הצורך ובהתאם להשקפה הדתית האישית של חבר בכת זו או אחרת.
אם נבואתו של ישעיהו התגשמה גם בימי ישוע, כיצד המשיחיים מסבירים: "כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה"?
על איזה שני מלכים שהיו בתקופת ישוע מדובר? מי זה "אתה" הנזכר בפסוק? לפי האמונה המשיחית, ישוע הוא אלוהים, וכיצד אם כן יש אצלו מצב שהוא "טרם ידע" להבדיל בין טוב לרע?
לא רק שהשימוש במושג "ההתגשמות הכפולה" לא עוזר להוכיח קשר כלשהו בין נבואות ישעיהו לישוע, אלא גם המושג עצמו מטופש. חלקם מן המשיחיים הבחינו בבעיה והודו שמדובר במושג מומצא, שיקרי ושאינו מקראי, כמו שכותב המשיחי ארנולד פרוכטנבאום במאמרו "Born of a Virgin": "אני לא מסכים לעיקרון של ההתגשמות הכפולה, לא פה (ישעיהו פרק ז) ולא בשום מקום אחר בתנ"ך. אם עיקרון זה היה אמיתי, אז בכלל לא היה שום צורך להיוולד מבתולה".
העלמה
מהי עלמה? ההגדרה של המילה "עלמה" היא: נערה, אישה צעירה - כך מוגדרת המילה "עלמה" ב"קונקורדנציה חדשה של א. אבן-שושן".
בתנ"ך, נערה נקראת "עלמה" בין אם היא בתולה ובין אם היא איננה בתולה כל עוד היא צעירה.
השורש של המילה הוא "עֶלֶם" ומשמעותו בחור צעיר, נער, בין אם היה לו קודם מגע מיני עם אישה ובין אם לאו.
לדוגמה:
וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה': - שמואל א פרק כ, כב
מאותו שורש נגזרת גם המילה "עֲלוּמִים" -שפירושה ימי הנוער, נעורים.
דוגמאות:
אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד: - ישעיה נד, ד
הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה: - תהילים פט, מו
עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמָו וְעִמּוֹ עַל עָפָר תִּשְׁכָּב: - איוב כ, יא
רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו: - איוב לג, כה
מכל זה ברור כי השורש "עלם" ענינו גיל צעיר ותו לא.
אם ישעיהו הנביא היה רוצה לציין שמדובר בנערה שלא ידע איש, הוא היה משתמש במילה "בתולה", שזו משמעותה. כפי שניטען לראות בספר דברים פרק כב:
(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:
(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:
(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה:
(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:
(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:
(יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ:
(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
נקודה זו היא כל כך ברורה עד כי בניגוד לתעמלנים, רוב המלומדים הנוצריים הודו מכבר כי עלמה היא אישה צעירה ולאו דווקא בתולה. אפשר להיווכח בכך כאשר רוב התרגומים הנוצריים של התנ"ך לאנגלית מתרגמים "העלמה" בישעיהו (ז, יד) לא כבתולה (virgin) אלא כאישה צעירה (young woman).
להלן תרגומים נוצריים של ישעיהו ז, יד:
New English Bible:
Therefore the Lord himself shall give you a sign: A young woman is with child, and she will bear a son, and will call him Immanuel.
Revised Standard Version:
Therefore the Lord himself will give you a sign. Behold, a young woman shall conceive and bear a son, and shall call his name Immanuel.
The Bible: A New Translation:
An omen you shall have, and that from the Eternal himself. There is a young woman with child, who shall bear a son and call his name “Immanuel” (G-d is with us)
Good News Bible:
Well then, the Lord himself will give you a sign: a young woman who is pregnant will have a son and will name him “Immanuel”.
New Revised Standard Version:
Therefore the Lord himself will give you a sign. Look, the young woman is with child and shall bear a son, and shall call his name Immanuel.
The New Jerusalem Bible:
The Lord will give you a sign in any case: It is this: the young woman is with child and will give birth to a son whom she will call Immanuel.
The Bible: An American Translation:
Therefore the L-rd himself will give you a sign: Behold! a young woman is with child, and is about to bear a son; and she will call him “G-d is with us.”
Revised English Bible:
Because you do, the L-rd of his own accord will give you a sign; it is this: A young woman is with child, and will give birth to a son and call him Immanuel.
גם המשיחי דוד שטרן בתרגומו (Complete Jewish Bible: An English Version of the Tanakh and B’rit Hadashah) מתרגם ב-"young woman" ולא ב-"virgin". מוזר מאוד כיצד הופכת "העלמה" מאישה צעירה לבתולה כשהוא מביא את אותו פסוק מצוטט במתי 1,23?
וכך חוקרים נוצריים רבים קובעים כי עלמה אינו קשור לעניין הבתולים:
הפרופסור לעברית מקראית מרווין סוויני מודה כי החוקרים מסכימים אפוא שעלמה מתייחס לאישה בגיל הפוריות מבלי לרמוז על בתוליה.
חוקר התנ"ך, ד"ר רוברט פפייפר בספרו "מבוא לתנ"ך" כותב שנוצרים קדומים "הוכיחו את לידת הבתולים של אמו של ישוע על ידי תרגום שגוי של ישעיהו ז: יד". (עמ' 79)
התיאולוג ארנסט ו. הנגסטנברג בספרו "Christology of the Old Testament", בפירושו על ישעיהו מודה כי לפי כללי האטימולוגיה (חקר שורשי מילים וגזירותיו) פירוש המילה "עלמה" אינו צריך להיות "בתולה" אלא אישה לא נשואה. והוא ממשיך: "אנחנו לא מייחסים למילה מובן של "בתולה" אלא תיאור של מעמדה: לא נשואה". (עמ' 169)
גם המיסיונר המשיחי ליאופולד כהן בחוברת "Behold the Virgin" מודה ש"חוקרי עברית מסוימים טוענים שהמילה "עלמה" מבחינה אטימולוגית אין פירושה בהכרח "בתולה" אלא פירושה - כל אישה צעירה שהגיעה לבגרותה."
התיאולוג השמרני אמיל ברונר בספרו "The Mediator" מסביר כי רעיון לידת בתולים הוא איננו גילוי אלוקי אלא ניסיון אנושי למצוא הסבר למוצאו של ישוע.
ד"ר אדוארד ברנס, הבישוף של ברמינגהם (אנגליה), בספרו "צמיחתה של הנצרות" כותב דברים בוטים: "יש הסכמה רחבה לוויתור על כל תיאורי הנסים המופיעים בברית החדשה בתנאי שלידת בתולין ותחייתו של ישוע ישמרו. אבל אמונות אלו נובעות רק מהרצון להאמין ולא ניתן לאמת אותם על ידי חקירה ודרישה... יש לשאול למה בן אלוקים צריך להיוולד בדרך המצוי אצל חרקים ולא בדרך אנושית הרגילה."
כל הבקי בהגות של מלומדים נוצריים יודע היטב כי רובם המוחלט מודים כי "עלמה" אינה מתפרשת כ"בתולה". לעומתם נותרו מספר קבוצות פונדמנטליסטיות, והיהודים המשיחיים בתוכם, אשר עדיין ממשיכים להגן על עמדה זו אשר לאמיתו של דבר לא ניתן להגן עליה. אולם, גם בתוכם דברים מתחילים להשתנות - וזה הדאיג את המשיחי זולה לויט מארה"ב, שנהג לומר לחסידיו כי אפילו בבתי ספר תנ"כיים הפונדמנטליסטים ביותר, לא הכול כשורה. גם שם מופיעים סימני התפקחות מן העיוותים המסורתיים בפירושם על התנ"ך. הוכחה לכך, עלון החדשות של לויט מחודש יוני 2001, בו הוא מביא מכתב מאחד מתלמידיו הלומד ב-Moody Bible College בו נאמר כי בצוות המורים ישנם המתייחסים לישעיהו ז: יד; ט: ו; תהילים כב וזכריה יב: י כמקראות שלא מדברות על המשיח.
פרופסורים אלו אכן מפרשים פסוקים אלו בהקשרם הנכון. עובדה אשר עוררה את זעמו של המומר זולה לויט.
המשיחיים ממשיכים לטעון כי המילה "עלמה" מופיעה בתנ"ך בשבעה מקומות, וכי בשישה מהם מדובר בבתולה; לכן מבחינתם גם "העלמה" המופיעה בישעיהו משמעותה "בתולה".
טענה זו מאוד תמוהה, בלשון המעטה. וכנראה שבכלל לא עיינו בפסוקים המדוברים. ואם עיינו, לא הבינו את תוכן הדברים, ואם הבינו, הרי שרצו להטעות במזיד.
נבדוק ונראה פסוקים אלו אחד לאחד, ונשים לב אם עניינו של הפסוק להסביר לנו כי מדובר בבתולה או שאין לתוכן כל קשר לעניין הבתולים. אם נמצא אפילו פסוק אחד המתייחס לעלמה שבאופן ברור איננה בתולה, ממילא נופלת טענת המשיחיים.
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: - בראשית כד, מג
אין לפסוק כל קשר לעניין הבתולים.
וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: - שמות ב, ח
גם בפסוק זה אין כל קשר לעניין הבתולים.
אבל המשיחיים מתעקשים כי בבראשית כד,מג מדובר ברבקה ובשמות ב, ח מדובר במרים אחות משה ובוודאי שהן היו בתולות, ובפסוקים אלו הן נקראות "עלמה". האם לטענתם, כל מילה במקרא המתארת בחורה פרושה גם בתולה? הרי רבקה מתוארת גם כנערה (בראשית כד פס' טז, כח, נה,נז). היעלה על הדעת להגיד שגם המילה נערה פירושה בתולה?
גם המשיחי ארנולד פרוכטנבאום, בחוברת "Born of a Virgin", כותב ובצדק, שהמילה "נערה" פירושה בחורה צעירה בין אם היא בתולה (כמו מלכים א א,ב) ובין אם לאו (כמו רות ב,ו). ִ
דְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת: - תהילים פרק סח, כו
גם כאן אין דבר המצביע לעניין הבתולים.
שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָ לֹא יְדַעְתִּים: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה: כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן: - משלי ל, יח - כ
בפסוקים אלו, מזהיר שלמה המלך את עם ישראל לא לשקוע בניאוף. הוא משווה "דרך גבר בעלמה" לשלושה מקרים אחרים:
דרך נשר בשמים, דרך נחש על צור ודרך אוניה בים.
מה המשותף ביניהם? לא נשאר סימן לאחר שעברו ואי אפשר לדעת מאיפה הם עברו ואם אכן עברו. הנשר אינו מותיר אחריו כל סימן בשמים. הנחש הזוחל על החול מותיר אחריו עקבות, אך אחרי שטיפס על הסלע, לא נישאר על הסלע כל רושם. האונייה עוברת בים, שבים המים ונעלם שובל המים שהותירה מאחוריה, ושוב אין לדעת אם אוניה עברה אם לא. כך גם אחרי שגבר קיים יחסים עם עלמה אין שום סימן גלוי לעין למעשה שנעשה. ברור מכאן כי "עלמה" זו לא יכולה בשום פנים ואופן להיות בתולה. אם אותה עלמה הייתה בתולה, היחסים שהם קיימו היו משאירים סימן מאוד ניכר - השארת הבתולים.
הנה דוגמא ברורה מן התנ"ך שהמילה "עלמה" יכולה להתייחס לאישה שבכלל אינה בתולה.
ובכדי להשלים התמונה נתבונן ביתר הפסוקים:
שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ: - שיר השירים א, א-ג
שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר: - שיר השירים ו, ח
די בכך אם נאמר שלא מדובר כאן על בחורות בין אם הן בתולות ובין אם לאו. לאמיתו של דבר, שלמה המלך כתב שיר השירים כמשל ואלגוריה ליחסים בין ה' לבין עם ישראל, וכל פירוש אחר מגלה אי-הבנה בסיסית של משמעות הספר.
תרגום השבעים
טענה נוספת מופיע בספרו של ארנולד פרוכטנבאום: "תרגום השבעים הינו תרגום התנ"ך ליונית שנעשה כ-200 שנה לפני שהשאלה לגבי משיחיותו של ישוע בכלל התעוררה. יהודים שעסקו בעבודת תרגום זה חיו יותר קרוב לתקופה של ישעיהו מאתנו. והם תרגמו את ישעיהו ז,יד במילה היוונית παρθένος שמשמעותה באופן ברור ביותר 'בתולה' ואך ורק 'בתולה'."
האומנם?
דבר ראשון, כפי שראינו במאמר "מסע בעקבות תרגום השבעים", תרגום השבעים המקורי שהיה רק על חמישה חומשי תורה אבד, ומה שקיים היום הינו עיבוד נוצרי שהמעתיקים שיבשו ו"תיקנו".
בנוסף, ביוונית המודרנית פירוש המילה παρθένος הוא אכן "בתולה", אולם, זאת עקב ההשפעה הנוצרית על התפתחות השפה. כל פילולוג ובלשן רציני יוכיח כי ביוונית עתיקה, παρθένος מתייחס לגיל הנעורים של בחורה ולאו דווקא למצב הפיזי בנוגע לקיום או אי-קיום של יחסי מין. זה הנושא של ספרה של ג'יוליה סיסה, Greek Virginity, בהוצאת Harvard University Press, והעניין נכון גם לגבי המילה virgo בלטינית, כפי שמובא בספרה של פרופ' סיסל אונדהיים, Borderline Virginities - Sacred and Secular Virgins in Late Antiquities.
העובדה שהמילה παρθένος אינה מתפרשת בהכרח כבתולה, ניתן לראות גם ב"קונקורדנציה של סטרונג" - ("Strong’s Exhaustive Concordance"), ספר הנחשב לבעל סמכות בחוגים משיחיים רבים, כפי שמובא כי משמעות המילה παρθένος היא לא "באופן ברור ביותר בתולה ותו לא", אלא משמעותה גם: נערה או רווקה.
ובאותו סילוף הנקרא "תרגום השבעים", בספר בראשית פרק לד בפסוק ג', נקראת דינה פעמים παρθένος אף על פי שבפסוק הקודם מסופר כי היא נאנסה. היא בוודאי עדיין הייתה נערה ורווקה אבל בוודאי לא בתולה. רואים מתוך אותו תרגום שהמילה παρθένος יכולה להתייחס למי שהיא לגמרי לא בתולה.
ואותו תרגום השבעים מתרגם את כל שאר המקרים של עַלְמָה למילה גנרית "νεᾶνις" (neanis)" שמשמעותה 'אישה צעירה'.
יצוין כי בכתבים של אבות הכנסייה גם ניתן לראות כי היו תרגומים של ישעיהו ליוונית שהביאו את הגרסה: νεᾶνις במקום παρθένος, בעיקר הם מביאים את הגרסה של עקילס הגר ושל קווינטוס אורליוס סימכוס.
בזמנו של תלמי השני, παρθένος היה כינוי כבוד שהוענק למספר אלות יווניות: אָרְטְמִיס והֶרָה, אם כי אתנה היא הדוגמה הידועה ביותר. במקדשה באתונה היה פסל בשם אתנה פרתנוס (παρθένος) - פרתנוס הוא שם התואר, שם העצם הפך לשם המקדש: הפרתנון. מיותר לציין כי במיתולוגיה היוונית, יש לכל שלוש האלות הללו סיפורים עסיסיים על פעילותן המינית.
ה הידיעה וזמן הפועל
פרשנים, תעמלנים ומתרגמים רבים מתעלמים משני דברים: העובדה שלא כתוב סתם "עלמה" אלא "העלמה" ב-ה הידיעה, ומה זמנו של הפועל הראשון. הפועל כשלעצמו חשוב ביותר כדי להבין את הפסוק, כפי שמגדירה האנציקלופדיה המקוונת, ויקיפדיה: "הפועל הוא רכיב מרכזי ביותר במשפט, המשמש כ"דבק" של המשפט, כי הוא מחבר את כל חלקיו העיקריים ומגדיר את היחסים ביניהם". – בלי הבנת הפועל, אין הבנת הפסוק, זה כלל פשוט ומובן בהבנת הנקרא.
הפסוק פותח בביטוי "הנה" המבשר על משהו יוצא דופן, רגע חדש בסיפור המתפתח או אשר מפנה את תשומת הלב לשם העצם או לביטוי הבא. לפיכך, הדגש נופל על שם העצם שאחרי מילת הקריאה, דהיינו, על העלמה: "הנה העלמה"...
ה הידיעה מצביע על אישה ספציפית שהמלך רואה או מכיר. אחז יודע במי המדובר.
אותה עלמה "הרה", כלומר היא נמצאת בהריון, כמו בפסוק: "זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים" (בראשית לח, כד).
הנבואה אינה מבשר על הריון עתידי אלא מגלה תחילת הריון שעדיין לא היה ידוע.
האות
טענה נפוצה המצויה בפי משיחיים רבים כדי לדחות (בכוח) העובדה שעלמה הינה רק אישה צעירה, היא כיצד יכולה לידה רגילה לשמש לאות? הרי אין בלידה רגילה שום דבר מיוחד, לעומת זה, נס כמו לידת בתולים יכול להיות אות.
טענה זו מבוססת על הנחת יסוד שגויה כאילו המילה "אות" בתנ"ך מתייחסת לנס ולדבר על-טבעי. למרות שהמילה "אות" יכולה להתייחס גם לאירועים היוצאים מגדרי הטבע, הוא יכול להתייחס גם לאירועים טבעיים לחלוטין ולהתפרש רק כסימן.
שבת נקראת אות:
בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. – שמות לא, יז
הקשת בענן היא אות הברית שהקב"ה לא יביא יותר מבול, וזו תופעה טבעית:
...זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: - בראשית ט, יב-יג
וכך גם דגלי השבטים במדבר מהווים אותות:
אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... – במדבר ב,ב
ארנולד פרוכטנבאום מודה בעובדה זו שאינה מוטלת בספק. וכך הוא כותב בחוברתו הנ"ל: "המילה 'אות' לא בהכרח מראה על נס. יכול להיות אות נסי או אות טבעי."
יש אמנם תכונה אחת החייבת להיות בכול אות. אות קיים כדי שיראו אותו. אם לא רואים אותו, אין זה אות. וכיצד ניתן לראות אם נערה בתולה או לא? ברור שלידת בתולין אינה יכולה להוות אות היות ואין אפשרות להיווכח בכך בעליל.
משל למה הדבר דומה: בעיירה אחת היו הרבה רוחות חזקות והתמרורים היו נעקרים בתדירות. מועצת העיר דנה בנידון ללא מציאת פתרון. ולפתע קם "חכם" אחד והציע פתרון פשוט: לקבור את התמרורים עמוק באדמה כך שהרוחות כבר לא יכלו להפילם. וכך עשו... מאז רוחות לא עקרו יותר תמרורים. אך שמו לב לבעיה קטנה ושולית - אף אחד לא היה יכול לראות שום תמרור כדי לדעת איפה הוא נמצא...
הנמשל הוא ברור: אות שלא יכולים לראות חסר תועלת. טענה שלידת בתולין היא אות, שם את דבר ה' ללעג ולקלס. שהרי לפי פירושם, ה' רוצה לתת אות לאירוע מהחשובים ביותר בתולדות האנושות - לידת המשיח, ואות זה חייב להיות ברור, גלוי ונגיש לכולם. ומה עושה ה' ,לפי פירושם? הוא נותן אות שלא ניתן להראות לעיני כל.
האם המשיחים למיניהם מאמינים שמרים הייתה מתהלכת עם שלט גדול מ"המועצה הגינקולוגית העליונה של בית לחם" שמאשר שהיא "בתולה מדופלמת"?
הדבר התמוה, וישוע עצמו לא חשב שלידת בתולים מהווה אות, כי כך רואים בברית החדשה (מתי 12,38-40; מרקוס 8,12; לוקס 11,29) – שבה מסופר על אנשים שבקשו איזשהו אות מישוע: במתי ובלוקס מסופר שישוע מצביע על אות אחר לגמרי בדגש על כך שלא יינתן אות אחר לדור הזה:
"וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא"
ובמרקוס מסופר שהוא סירב להצביע על אות כל שהוא. כנראה שישוע לא הכיר בקיום נבואת ישעיה בהקשר ללידתו.
עמנואל?
לאחר קריאה בברית החדשה (מתי 1,18-25), לא מובן כיצד הפסוק מישעיהו יכול לשמש הוכחה לקיום נבואה על לידתו של ישוע:
18 וְזֶה דְבַר הֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָשִׁיחַ מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרָשָׂה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
19 וְיוֹסֵף בַּעְלָהּ אִישׁ צַדִיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּהּ לְחֶרְפָּה וַיֹּאמֶר אֲשַׁלְּחֶנָּה בַּסָּתֶר.
20 הוּא חֹשֵב כָּזֹאת וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וַיֹּאמַר יוֹסֵף בֶּן-דָּוִד אַל-תִּירָא מִקַּחַת אֵת מִרְיָם אִשְׁתֶּךָ כִּי הַנּוֹצָר בְּקִרְבָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא.
21 וְהִיא יֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יֵשוּעַ כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת-עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם.
22 וְכָל-זֹאת הָיְתָה לְמַלֹּאת אֶת-דְּבַר ה' אֲשֶׁר-דִּבֶּר בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר.
23 הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרְאוּ שְׁמוֹ עִמָּנּוּאֵל אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ הָקֵל עִמָּנוּ.
24 וַיִּיקַץ יוֹסֵף מִשְּׁנָתוֹ וַיַּעַשֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ מַלְאַךְ ה' וַיֶּאֱסֹף אֶת-אִשְׁתּוֹ אֶל בֵּיתוֹ.
25 וְלֹא יְדָעָהּ עַד כִּי-יָלְדָה בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ.
המלאך אומר ליוסף לקרוא לילד בשם ישוע (פסוקים 21-20), וזה בדיוק מה שהוא עושה (פסוק 25). וכל זה כדי... לקיים את נבואת ישעיהו כי שמו של הילד יהיה עמנואל (פסוק 23)?
כיצד מי שכתב או ערך את ספר מתי לא ראה שיש כאן בעיה? בכל מקום ברור שבנם של יוסף ומרים נקרא ישוע ואפילו פעם אחת לא נזכר בברית החדשה כי מישהו קרא לו עמנואל. בנוסף, מתי משנה את דברי הנביא בשינוי קל שכמעט לא שמים לב עליו. הפסוק המקורי אומר: "הנה העלמה הרה וילדת בן וְקָרָאת שמו עמנואל". "קָרָאת" זה פועל בלשון יחיד ממין נקבה, כלומר שאמו של הילד תיתן לו את השם שלו - זאת עובדה פשוטה שאין עליה עוררין. (ניתן לראות לעיל שכל המתרגמים הנוצריים של התנ"ך תרגמו כך את הפסוק).
אך מתי כותב: "הנה העלמה הרה ויולדת בן וְקָרְאוּ שמו עמנואל" (מתי 1,23). "קָרְאוּ" - זה לשון רבים, והכוונה – "הם קראו". מי אלו? בוודאי לא ההורים שלו, שהרי הם קראו לו ישוע. אז אם כן, למי הכוונה "הם"? מתי סילף את דברי הנביא. במקרה הזה לא יכולים המשיחיים להשתמש בתירוץ השגרתי שלהם כי מתי רק העתיק מהתרגום היווני (השבעים), שהרי שם, לא כתוב "קָרְאוּ" אלא "תקרא" (καλέσεις) – כלומר שהמלך אחז תקרא כך לילד.
יצוין כי בשנים האחרונות 'חברה לכתבי קודש' לקחה את החופש "לתקן" את הציטוט מהברית החדשה ובמקום 'קראו' (καλέσουσιν) כפי שכתוב במקור היווני, היא החליטה להדפיס 'וקראת' כפי המקור בנוסח המסורה – אך עדיין אין בכך תועלת מכיון שמרים לא קראה לילד עמנואל אלא ישוע.
ישנם רק שני אופנים כיצד להסביר את מתי. האפשרות הראשונה היא שמתי פשוט טעה. והאפשרות השנייה, היא שמתי סילף את דבר ה', בכוונה תחילה. על זה כתב התיאולוג דונלד א. הגנר הידוע:
"מסתבר כי מתי שינה את הנוסח (של ישעיהו) כדי להתחמק מהבעיה כי מחד יוסף מצוה לקרוא לילד ישוע, ומאידך- בישעיהו נאמר – כי הילד יקרא עמנואל". [1]
מתי מציין "עמנואל אשר פירושו האל עמנו" (פסוק 23), וכאן מאמיני השילוש מוצאים רמז ברור על היותו ישוע התגלמות האל. אולם שמות כאלה רבים הם בכתבי הקודש, כגון: אביאל, עשהאל, ישראל, צוריאל, יחזקאל, ישמעאל, שמואל, ירחמיאל, דניאל ועוד.. ועל אף אחד מהם לא טענו שהיה אלוקים או בן אלוקים.
יעקב אבינו קרא גם למזבח בשם: "א-ל אלוקי ישראל" (בראשית לג, כ), משה רבנו קרא למזבח: "ה' נסי" (שמות יז, טו), גדעון קרא למזבח "ה' שלום" (שופטים ו, כד), האם גם המזבחות הללו יחשבו ל"חלק" מבורא עולם? רק מי שאינו מבין בלשון הקודש וגם שאין לו ידע בססי בתנ"ך יכול לבנות תיאוריות שלמות מהשם "עמנואל".
לאן נעלמה הבתולה?
דבר מוסכם בין חוקרי הברית החדשה שלמרות שארבעת הבשורות הוצבו בהתחלת הברית החדשה, הן לא נכתבו תחילה. ראשית, נכתבו האגרות של פאולוס (שאול) השליח - היינו שאגרותיו נכתבו קרוב יותר לתקופה שבה חי ופעל ישוע. ומעניין שפאולוס לא שמע שאמו של ישוע הייתה בתולה, כי הוא לא מתייחס לכך בכל כתביו. פאולוס חיבר את רוב ספרי הברית החדשה, ובאגרותיו הוא מזכיר מאות נושאים - חלקם דברים משניים מאד, אך הוא לא מצא לנכון לכתוב מילה אחת על נושא כה מרכזי כלידת בתולין. פאולוס כן כתב על לידת ישוע, אך הוא מתאר את ישוע "אשר נולד מאשה" (אל-הגלטים 4,4) ותו לא.
והוא אינו היחיד: גם בבשורות של מרקוס ויוחנן אין כל אזכור ללידת בתולין. ותמיהה גדולה יותר על מחבר הבשורה על פי יוחנן, אשר כל המגמה של ספרו להראות כי ישוע הוא אלוקים בהתגלמותו.
חוקרי הנצרות הקדומה מסכימים כולם כי רבים מן המאמינים המשיחיים הקדומים אף פעם לא שמעו על מושג של לידת בתולין. לפי ה"אנציקלופדיה של הנצרות הקדומה" (עמ' 287), כת האביונים (כינוי לקבוצה של נוצרים קדומים ממוצא יהודי), דחו את האמונה בלידת בתולין של ישוע…[2] וכך כותב גם אחד מאבות הכנסייה אירנאיוס, במאה השנייה [3].
הכומר א. פלנרי בספרו "The Anguish of the Jews" מציין כי לפי מספר חוקרים האביונים היו ההמשך לצורה המקורית של האמונה המשיחית מירושלים [4]. הוא גם מציין כי בהתחלת ימי הנצרות היו עוד כמה וכמה קבוצות (Nazarenes, Elkasites, Symmachians, Cerenthians ועוד) שהאמינו שישוע היה בשר ודם ולא אל, בנו של יוסף ולא הבן של אלוקים.[5]
גם התיאולוג פרופסור אוורט פ. הריסון, למרות שהיה נוצרי פונדמנטליסטי, נאלץ להודות בשתי עובדות. א) בדרשות שיש בידי חוקרים מתקופת הכנסייה הנוצרית הקדומה כלל לא הוזכר שישוע נולד מבתולה. ב) ידוע להיסטוריונים שבראשית ההיסטוריה של הכנסייה, גויים רבים התנצרו בלי לדעת דבר על לידת בתולין [6].
יש הבדל מהותי בין מה שהאמינו היהודים המשיחיים המקוריים, לבין מה שמאמינים אלו הקוראים לעצמם יהודים משיחיים בימינו, והמתיימרים להיות ממשיכי דרכם. היהודים המשיחיים בני ימינו אינם יכולים "לזכות" אפילו בתואר המפוקפק הזה, של ממשיכי דרכם של היהודים המשיחיים המקוריים. היהודים המשיחיים בזמננו הם המשך ישיר של כנסייה נוכרית, והם אימצו לעצמם את כל יסודי האמונה של הכנסייה כולל אמונה במיתוסים של לידת בתולין ואלוהותו של ישוע.
כשל זיכרון
יוסף ומרים חוו אירועים על טבעיים שלא היו יכולים לשכוח. מלאכים שמתגלים אליהם ולידה נסית, אלו מאורעות שנזכרים כל החיים.
למרות זאת, בברית החדשה, אנחנו עדים למספר "כשלי זיכרונות" של הורי ישוע – כאילו המאורעות הללו לעולם לא התרחשו.
לוקס מספר (2,42-50) שכאשר ישוע היה עדיין נער, הוא נעלם מהוריו. לאחר מספר ימי חיפושים ודאגה, הם מצאו אותו בבית המקדש. מרים נוזפת בו על הצער שגרם להוריו, וישוע עונה לה בצורה סתומה:
"מדוע חיפשתם אותי, האם לא ידעתם שאהיה בבית המקדש, בית אבי?" (פס' 49)
ומוסיף לוקס שהוריו "לא הבינו את-הדבר אשר דיבר אליהם".
הוריו לא מבינים ולא מובן מדוע הם לא מבינים... הרי המלאך דיבר איתם שבנם יהיה "בן אלוקים" והוא ימלוך על בית יעקב לעולם ועד ולמלכותו אין קץ (1,33). האם הם שכחו?
האם מרים גם שכחה מה שאמרה לה אלישבע: בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִטְנֵךְ. וּמֵאַיִן-לִי זֹאת אֲשֶׁר אֵם אֲדֹנִי בָּאָה אֵלָי. (1,42-43)
האם היא גם שכחה את דברי עצמה: רוֹמֲמָה נַפְשִׁי אֶת ה' וַתָּגֶל רוּחִי בֵּאלֹקֵי יִשְׁעִי אֲשֶׁר רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ כִּי הִנֵּה מֵעַתָּה כָּל-הַדֹּרוֹת יְאַשּׁרוּנִי. (1,46-48)
יוסף ומרים גם שכחו איך חוזים בכוכבים מארץ קדם באו לביתם, נפלו על פניהם והשתחוו לתינוק שלהם ונתנו לו מתנות יקרות: זהב, ולבונה ומור (מתי 2,11). לפי לוקס (2,25-38),
כאשר יוסף ומרים באו לבית המקדש עם תינוקם, באו לקראתם שמעון וחנה "הנביאה" ודיברו גדולות לגבי עתידו של הילד. ולוקס (2,33) כותב: "אביו ואמו תמהו על הדברים שנאמרו עליו". עברה פחות משנה מביקורים המלאכים, ויוסף ומרים כבר שכחו את העניין? ולאחר תקופת זמן נוספת הם כנראה שכחו גם את דברי שמעון וחנה.
גם במרקוס (3,21) מובא דבר משונה: "שמעו זאת קרוביו ויצאו לתפוס אותו, כי אמרו: "יצא מדעתו!"
בני משפחתו של ישוע חשבוהו למשוגע... הם לא שמעו על לידתו הניסית? לא שמעו מהוריו על היותו בן של אלוקים? לפי כל האמור לעיל התשובה היא לא! יוסף ומרים אכן לא ידעו. הם לא ידעו כי לא שמעו מאף מלאך דבר אודות לידת בתולין. אין צל של ספק שהסיפורים על לידת בתולין הן אגדות אורבניות שהופצו זמן רב לאחר שיוסף, מרים וישוע כבר לא היו בחיים.
תעשיית זיופים
מוכר השימוש לרעה אשר עושים המשיחיים בספרות חכמי ישראל. חוסר ההגינות של המיסיונרים מטריד במיוחד כאשר הם מצטטים "דברי חכמים" מחוץ להקשרם, ועוד יותר כאשר הם פשוט מסלפים את דבריהם או ממצאים דברים שלא אמרו ולא כתבו.
דוגמה הקשורה לענייננו, היא זיוף של פירוש רש"י, פרשן יהודי דגול מימי הביניים, שחיבר פירוש מקיף על כל התנ"ך.
בניסיון נואש למצוא תמיכה לסילוף שמתי ביצע בדברי ישעיהו, המציאו המשיחיים דברים של רש"י שלעולם לא נכתבו על ידו.
זיוף זה אינו מקרי וחד פעמי, הוא מופיע בספרים משיחיים רבים ובכמה שפות (עברית, אנגלית, רוסית): בחוברת "Behold the Virgin" (עמ' 14) של ליאופולד כהן, בספרו "Jewish New Testament Commentary" (עמ' 7-6) של דוד שטרן, בחוברת "Dear Rabbi" מטעם ארגון "בית שר שלום" מארה"ב, בחוברות באנגלית וברוסית שהוצאו לאור על ידי ארגון "The Friends of Israel", בספרו "The Prophet Isaiah" של ויקטור באקסבזן.
נביא את אותו זיוף כפי שהוא הופיע ב-1987 בחוברת "כיצד תזהה את המשיח?", פרי עטו של מנו קלישר, רועה קהילה מירושלים:
"רש"י (1040-1150 אחרה"ס), פרשן יהודי מימי הביניים, הידוע בהתנגדותו למשיחיות טען: "הנה העלמה תלד בן ותקרא שמו עמנואל, ז"א שבוראנו יהיה עמנו, וזה האות: האחת שתלד הינה נערה אשר לא קיימה מימיה מגע מיני עם גבר כלשהו. על זו רוח הקודש תשרה כח" – עד כאן הציטוט.
לפי קלישר, רש"י חי 110 שנה (1040-1150), כאשר במציאות, רש"י חי רק 65 שנה. יתכן שלקלישר אין כל מושג מי היה רש"י וברור שהוא אינו יודע מה רש"י כתב.
נראה את פירושו האמיתי של רש"י:
"עמנואל. לומר שיהא צורינו עמנו, וזה האות שהרי נערה היא ולא נתנבאת מימיה ובזה תשרה בה רוח הקודש …"
רש"י כותב שנערה (שימו לב, הוא לא כותב "בתולה") שממנה עתיד להיוולד הילד המדובר, אינה ידועה כנביאה, וכשייוולד לה ילד, אף על פי שהיא לא הייתה מודעת לנבואת ישעיהו שהילד צריך להיקרא עמנואל, תשרה עליה רוח הקודש והיא תקרא לילד עמנואל – וזה יהיה סימן שהקב"ה עמנו (ותסתיים המלחמה של שני המלכים). אין פה שום אזכור של "נערה אשר לא קיימה מימיה מגע עם גבר כלשהו" – דברי קלישר ושותפיו מהווים שקר גס.
זיוף נוסף, ניתן למצוא בתעמולה של איתן בר, שמצטט (חלקית) את פרופסור חננאל מאק ומוסיף על דבריו כשמביא את כתביו של משה הדרשן. לטענתו, הפרופסור "מכיר בעובדה כי רבי משה הדרשן פירש כי המשיח יהיה ללא אב ביולוגי".
דבר ראשון, המילה "ביולוגי" לא נכתב אצל משה הדרשן. וגם היום יש ילדים ללא אב... אולם כשאומרים שילד גדל ללא אב, הסיבות יכולות להיות מגוונות: כי האב נטש את משפחתו, או נמצא בכלא, או נפטר, וכדומה, זה לא אומר שאמו התעברה מרוח הקודש. אם כן מה נגיד על אסתר שעליה נכתב "כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם"? (ב,ז)
דבר שני, איתן שכח לציין את דבריו של הפרופסור לגבי אמינות כתביו של משה הדרשן הנמצא בידינו כיום. וכך כותב הפרופסור בספרו "מדרש ואגדה" בעמוד 113:
"לוטים חייו ויצירותיו של רבי משה בערפל, ולא ניתן להצביע בוודאות אפילו על יצירה אחת אשר שייכותה לו אינה מוטלת בספק."
ולמה לא ניתן לייחס לו אפילו יצירה אחת בוודאות? בספרו, "פשטן וגם דרשן" (עמ' 420), מסביר מאק, "הדרשות המשיחיות הרבות והנרחבות של ר' משה שרדו בייחוד בספרות הפולמוס הנוצרי נגד היהודים, ובראשה הספר 'פגיון האמונה' (Pugio Fidei), שערך הנזיר הדומיניקני ריימונדוס מרטיני במאה השלוש עשרה בספרד.
האם ניתן לסמוך על הנזיר? או אולי הוא גם סילף כמו משיחיים אחרים? בינתיים יש לנו משיחי שמצטט מספרו של נזיר אנטישמי ומכריז שאלו דברי חז"ל...
העובדה היא כי ישנם מקרים בהם רש"י משלב תורות או פרשנויות המיוחסות למשה הדרשן שאינן תואמות לאף חיבור ספציפי שלו שבידינו כיום.
מצער מאד שיהודים משיחיים יכולים להגיע לרמה זו של נוכלות, אבל במקרה שלהם זה צפוי מראש. הם הולכים בעקבותיו של מתי – את אשר עשה מתי לישעיהו, עשו הם לרש"י, משה הדרשן ועוד.
מקור יהודי או פגאני?
לפי כל הנ"ל ברור שהרעיון לפיו המשיח צריך להיוולד מבתולה אינו מוזכר בתנ"ך. הרעיון שבורא עולם מופיע בצורת בשר ודם סותרת את הרעיון היהודי, אשר קיבלנו מכל הנביאים, כי בורא העולם הוא מעל ומעבר לכל הגבלות של הגוף האנושי. גם חלק ניכר של החוקרים הנוצריים נאלצו להודות בעובדות אלו.
המומר אלפרד אדרשיים אשר נבר היטב בכתבי חכמים יהודיים, במטרה מוצהרת למצוא הוכחות לנצרות, כותב בספרו "The Life and Times of Jesus the Messiah", שלא מצא שם שום מקור שמפרש את הנאמר בישעיהו (ז, יד) כמדבר על משיח.
דברים מפורשים יותר כותב פרופ' הריסון: "אילו המושג של לידת בתולים של המשיח היה נמצא בתיאולוגיה של היהדות, אזי היינו יכולים להעלות על הדעת שהנוצרים הראשונים אולי לקחו אותו ממקור יהודי. אבל הקושי הוא בכך כשאין שום ראיה שביהדות היה מושג כזה. בתקופת ישוע, יהודים לא חשבו כלל שהפסוק של ישעיהו ז, יד עוסק במשיח… עצם המחשבה אודות לידת בתולים היה זר לחשיבה היהודית". (עמ' 45-46)
כך מגדיר התיאולוג אנדרו מרטין פיירביירן את הנושא: "האמונה… בדרך שהיא התגלמה בברית החדשה לא הייתה התוצאה האמיתית של היהדות. ואין שום דרך להסביר אמונה זו כהתפתחות מחשבתית נורמלית בתוך היהדות". [7]
אם המושג של לידת בתולין אינו נובע ממקור יהודי, מהיכן, אם כן, הגיע מושג זה?
החוקר מרטין לאוסון בספרו "The Story of Christian Origins" קובע: "רואים אנו כי האמונה בלידת בתולין אשר בלעדיה אף אליל-מושיע לא יכול לטעון שהוא מהווה את ההתגשמות האלוהית, הייתה מאד שכיחה ומצויה אצל עובדי אלילים קדמונים. בלי טענה זו לא יוכל שום מייסד דת חדשה להתקבל בכבוד. אמנם, אמונה זו לא הייתה קיימת לא בברהמניות (הינדואיזם) ולא ביהדות, אבל שתי דתות אלו השפיעו בצורה מאד מועטת על הברית החדשה. בפולחני אלילים קדמוניים, בדת זָרָתוּשֹטְרָה (דת פרסית העתיקה) ובדתו של בּוּדְהָא – כל המושיעים שבעבר בהווה ובעתיד הם התגשמות של אלוהות שנולדו מבתולות. רעיון זה בא בנקל ובאופן טבעי לכוהני אלילים קדמונים בכדי לבסס את הסמכות שלהם. והוא צמח במקומות רבים באופן עצמאי. אחרי שדת ישוע התחילה לקבל גרים מתוך העולם הפגני של עובדי האלילים, ישוע קיבל אותו 'כבוד' כמו כל המושיעים הקדמונים".
כך גם סובר חוקר ה"היסטוריה של הדתות" הוורד אילברג-שוורץ. הוא כותב שמקבילות רבות בין האמונה בלידת בתולין של ישוע והאמונה ב"לידת הבתולים" של אלילים רבים – מראים על מגמה אגדית משותפת שייסודה בצרכים פסיכולוגיים קבועים של בני אדם. [8]
כדי להביא את כל הדברים הזהים בין הסיפורים על ישוע לבין הסיפורים על אלילים שקדמו לו נצטרך לכתוב מספר כרכים...
עדותה של הברית החדשה
ספר הברית החדשה מעיד על כך שהאנשים שהצטרפו לאמונה המשיחית לאחר מותו של ישוע באו מעמים עובדי אלילים אשר האמינו באגדות שונות ומשונות ובעיקר באלילים היורדים מן השמים ומתערבבים בין בני אדם:
1. תגובה של השומרונים למכשף: וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמֹו שִׁמְעֹון הָיָה מִלְפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַפְלִיא אֶת עַם שֹׁמְרֹון בְּאָמְרֹו עַל נַפְשֹו כִּי גָדֹול הוּא. וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדֹולָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹוקִים הַגְּדֹולָה. (מעשי השליחים 8,9-10)
2. תגובה של גויים בקיסרין לנאום המלך הורדוס: וַיְהִי בַּיֹּום הַמוּעָד וַיִּלְבַּשׁ הֹורְדֹוס לְבוּשׁ מַלְכוּת וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וַיַּטֵּף אֲלֵיהֶם אִמְרָתֹו. וַיָּרִיעוּ לֹו הָעָם לֵאמֹר קֹול אֱלֹוהִים הוּא וְלֹא קֹול אָדָם. (מעשי השליחים, 12,21-22)
3. תגובת גויים בחוץ לארץ לפאולוס ולבר-נבא: כִּרְאוֹת הֲמוֹן הָעָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שָׁאוּל נָשְׂאוּ קוֹלָם וְאָמְרוּ בַּלָּשׁוֹן הַלִּיקָאוֹנִית: "הָאֵלִים יָרְדוּ אֵלֵינוּ בִּדְמוּת אֲנָשִׁים", וּלְבַר־נַבָּא קָרְאוּ זֵאוּס וּלְשָׁאוּל קָרְאוּ הֶרְמֶס, כִּי הָיָה רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים. הַכֹּהֵן שֶׁל זֵאוּס, שֶׁהֵיכָלוֹ לִפְנֵי הָעִיר, הֵבִיא פָּרִים וַעֲטָרוֹת אֶל הַשְּׁעָרִים וְרָצָה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת הוּא וַהֲמוֹן הָעָם.. (מעשי השליחים 14,11-13)
4. כאשר תושבי האי מלטה ראו שפאולוס לא מת אחרי נשיכת הנחש: וְהֵם הֹוחִילוּ אֲשֶׁר יִצְבֶּה גוּפֹו אֹו אֲשֶׁר יִפֹּל מֵת פִּתְאֹם וַיָּחִילוּ עַד בֹּושׁ וְהִנֵּה לֹא קָרָהוּ כָל אָסֹון וַיֵּהָפֵךְ לִבָּם וַיֹאמְרוּ כִּי אֱלֹקים הוּא. (מעשי השליחים 28,6)
לכן, אין פלא שאנשים הללו האמינו בסיפור "לידת הבתולים" ובשאר האגדות על ישוע.
פליאה משיחית
כיצד מגיבים המשיחיים לעובדות כה רבות על קשר בין אלילות לאמונה בלידת בתולין?
הם מעדיפים שלא להתייחס לנושא. ברוב רובם של ספריהם לא רק שלא נמצאו שום תגובה לשאלות אלו, אלא אין גם שום אזכור כי בכלל קיימת בעיה כלשהי. במקרה הנדיר בו הם מנסים להתמודד עם הבעיה, התירוצים שהם מביאים פשוט אוויליים.
דוגמא לכך נמצאת באחד מספריו של זולה לויט שהוא אוסף מכתבים בינו לבין חברו (הגוי) בשם דן, דרכם הוא מנסה להשפיע עליו לקבל את הדת הנוצרית. באחד מהמכתבים דן שואל את זולה איך הוא יכול להסביר כי הרבה מהסיפורים בברית החדשה נראים כגניבה ספרותית מסיפורי עובדי אלילים שנכתבו מאות שנים קודם להופעת ישוע.
לויט משיב לו: "אני אכתוב לך לפי ההבנה שישוע סיפק לי".
מסקרן לראות לא סתם תשובה אלא תשובה לפי ההבנה שישוע בעצמו ובכבודו סיפק...
קודם כל לויט כותב שהוא מודע לבעיה, והוא גם מוסיף שהוא מכיר אגדה מאי הכרתים (בערך כ–1500 שנה לפני הספירה), על "גואל" שנולד מבתולה, לאחר מכן הוא ממשיך שבני אדם אוהבים להאמין שהאלילים שלהם נולדים מבתולות, מנצחים את המוות, סובלים מאנשים אחרים, וכו'.
הוא רק מחזק את הקושיה ולא נותן תשובה.
בסוף באה התשובה, ואני מצטט: "אז מה? ישוע באמת עשה את כל הדברים האלו".[9]
לקרוא ולא להאמין! מה בעצם כותב פה המיסיונר המשיחי "המלומד"? נכון שסיפורים על לידת בתולין של ישוע אינם מקוריים וקדמו להם סיפורים על לידת בתולין של אלים רבים, אבל עדיין אני מאמין לסיפורים על ישוע. אין פה שום ניסיון להתמודד עם השאלה. ברור שבן אדם המחפש דברים המבוססים על התנ"ך, על השכל הישר וההיגיון, לא ימצא אותם אצל מנהיגי היהודים המשיחיים.
סיכום
בספרו "The Golden Bough", מסכם חוקר הדתות האליליות סֵר גֵ'יימס ג. פְרֵייזֶר את הנושא בדרך הבאה: "אחרי התבוננות בכל הראיות, ההתאמות בין הנצרות לעבודות אלילים (...) מדי קרובות ומדי רבות, בכדי להיות מקריות".
בספרו "Paganism in Our Christianity" כותב ארתור וויגל, מחבר נוצרי אמיץ: "אני רואה שהאמונה הנוצרית במידה רבה נובעת מעבודת אלילים… ניתן כמעט לדבר על הנצרות כמבצר האחרון של האלילים העתיקים".
החוקר רנדל הלמס כותב: "אף על פי שמתי השתמש בפסוק מישעיהו שתורגם לא נכון והובן שלא כראוי, כהצדקה ומקור ל'לידת הבתולים', ברור לחלוטין שישעיהו לא היה המקור האמיתי של האמונה הזאת. אכן, לוקס מביא את לידת הבתולים בלי שום איזכור והתייחסות לישעיהו. המקור של לידת הבתולים, נובע מאמונה נפוצה של עובדי אלילים בלידות הבתולים של מספר גיבורים מיתיים ואנשים מפורסמים בעולם העתיק". (Gospel Fictions, עמ' 50)
הוכח כי המקור לאמונה בלידת הבתולין אינו נמצא בתנ"ך אלא בדתות אליליות.
נשארת השאלה - אם האמונה המוזרה הזאת לא הייתה בתנ"ך והייתה זרה לעם היהודי, מדוע המציאו אותה מחברי הברית החדשה? התשובה פשוטה: לאחר שהרוב המוחלט של היהודים דחו את טענותיהם של תלמידי ישוע, פאולוס החליט שצריך למצוא קהל אחר לדת החדשה. אזי הוא החל למכור את רעיונותיו של ישוע לעובדי אלילים. כדי להצליח הוא הגה רעיונות חדשים כמו לשחרר את המצטרפים החדשים מברית המילה, שבת ושאר מצוות דת משה. ממשיכי דרכו חשבו גם להכניס בתוך הדת החדשה כמה מיתוסים אליליים, כדי שהגויים הראשונים שחוברו אליה יקבלו כמובן מאליו את הרעיונות המקבילות לאמונות האליליות שלהם.
רק לאחר מכן, בכדי למצוא בסיס לתערובת הנוצרית-אלילית שנוצרה, החלו כותבי הבשורות לחפש בתנ"ך הצדקה וראיה לסיפוריהם. לעתים מצאו בתנ"ך פסוקים "מפורשים" לרעיונות האליליים שלהם, כמו לידת הבתולין. אך לצורך כך השתמשו כמעט בכל סוג סילוף אפשרי:
א. הוצאת פסוק מהקשרו.
ב. תרגום לא נכון.
ג. סילוף דברי פרשנים יהודים.
ד. שימוש בתרגום יווני מפוקפק במקום התנ"ך המקורי.
ה. גניבה ספרותית
ועוד...
בסיום דברינו, נשוב על דברי מוריס זוטרו, שצוטטו בתחילת המאמר: "האמונה שישוע נולד מבתולה היא אחד מעיקרי האמונה המשיחית, כל אמינות הברית החדשה תלויה בעניין זה. אם יערערו את יסודות אמונה זו, תתמוטט מיד האמונה בהשראה האלוקית של הברית החדשה... כיצד נוכל לטעון שהברית החדשה היא דבר אלוקים?... אם לידת בתולין היא שקר וכזב, אז הברית החדשה היא שקר וכזב."
האם לאחר ניתוח הדברים שהבינו יכול להישאר ספק, אפילו הקל ביותר? לא רק שיסודות האמונה בלידת בתולין הינם רעועים, אלא שאין כלל יסודות יהודיים לאמונה המוזרה הזו. ואם המסקנה בלתי נמנעת היא שאכן לידת בתולין הינה שקר וכזב, אז כל אחד שאינו מושפע מדעות קודמות ומעוניין אך ורק באמת, חייב להסיק את המסקנה המתבקשת כי כל הברית החדשה הינה שקר וכזב.
1) Word Biblical Commentary, Volume 33 a, “Matthew 1-13”, Donald A. Hagner. Word Books. Dallas Texas.
2) Encyclopedia of Early Christianity, p. 287
3) Irenaeus, “Against the Heresies”, 26:2
4) Edward Flannery, “The Anguish of the Jews” p. 284
5) כנ"ל עמ' 40
6) Everett F. Harrison, “A Short Life of Christ”, WM. B. Eerdmans Publishing Co
7) A.M. Fairbairn, “Studies in the life of Christ,” 14th edition (1907), p. 42
8) מובא במאמרו של ד"ר מקקובי: Dr. Hyam Maccoby, “Biblical Polemics,” Nov.-Dec. ’93
9) Zola Levitt, “How did a fat, balding middle-aged Jew like you become a Jesus freak?” (Tyndale House Publishers, I c., pp. 21-23.
