חז"ל סילפו או משיחיים מסלפים?

קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-ה'; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ - הושע בפרק יד, ג

בפסוק זה הנביא אומר כי נשלם על העוונות עם הפרים של השפתיים שלנו, כלומר שהתפילות יחליפו את הקורבנות, אך איתן בר ומוטי ווקנין ניסו לטעון באחד מסרטוני התעמולה שלהם, כי חז"ל סילפו את הנוסח המקורי של התנ"ך ושינו פסוקים מסוימים ליישב אותם עם השקפת עולמם.

איתן בר מביא לכך "הוכחה" מאותו פסוק בהושע, והוא טוען כי "במקור, הפסוק היה כתוב בצורה שונה: ונשלמה פרי משפתינו"

לדבריו, "במאה העשירית לספירה, לפני אלף שנה, בעלי המסורה החליטו לעשות שינוי קטן בפסוק על מנת לקבל שינוי אדיר במשמעות".

אבל העובדות מצביעות אחרת. ראשית, חכמי המשנה והגמרא (המכונים חז"ל) כבר לא היו קיימים במאה העשירית לספירה, ושנית הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" מצוטט במקומות שונים גם מאות שנים לפני כן, כמו למשל בגמרא במסכת יומא או במדרש תנחומא.

בנוסף, בתרגום התנ"ך לשפה הלטינית מהמאה הרביעית לספירה – תרגום הוולגטא שנעשה על ידי הירונימוס, מאבות הכנסייה, מופיעות המילים et reddemus vitulos labiorum nostrorum שמשמעותן המדויקת "ונשלמה פרים שפתינו". מתרגום הוולגטא עולה אם כן כי הטקסט העברי שהשתמש בו הירונימוס לתרגום שלו היה זהה לטקסט העברי העכשווי ולא מדובר ב"תיקון" מאוחר כטענת איתן ומוטי.

ועוד, אדווארד ד. אנדרוס, מחבר ספרים רבים על המקרא, עמד בראש צוות המתרגמים של ה- Updated American Standard Version, וכתב כי "כתבי יד עתיקים ביוונית קוינה המכילים פרק זה הם בעיקר כגרסת השבעים." בעיקר אבל לא רק...

אז מי מנסה לסלף את טקסט המקרא?

עדות נוספת נמצאת במגילות ים המלח שנחשפו במערות קומרן:

לא תאמינו אבל התמונה הזו מאפשרת לנו לתפוס את הזייפנים האמיתיים, גם למעלה מ-2.000 שנים לאחר שהקלף הזה נכתב על ידי אנשי כת בדלנית. רואים כאן באופן ברור כי הנוסח הוא "פרים שפתינו".

בנוסף, לעומת "פרים שפתינו", הצורה "פרי משפתינו" אינה נכונה דקדוקית, תנ"כית, ואין לה אח ורע בכל התנ"ך כולו.

ועכשיו השאלה העיקרית:
לטענתם הנוסח המקורי היה "ונשלמה פרי משפתינו"... אז אין כאן פרים!
אבל אם נקרא את הפסוק לפי גרסה זו, האם נופלת כאן טענת חז"ל שהתנ"ך מדבר על תפילות במקום קורבנות?
לא!
הפסוק עדיין מדבר על תפילה, על תשובה, ועל כפרה... הפסוק עדיין אומר שנשלם על העוון דרך תפילה שהיא פרי משפתינו.
במה מועיל הוויכוח כשהתוצאה הסופית היא אותה מסקנה?

אגב, אותו רעיון של תפילה שהיא כקורבן נמצא גם בברית החדשה, באגרת פאולוס אל העברים (13,15): "לָכֵן בְּכָל עֵת נַקְרִיבָה בְּתִוּוּכוֹ זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹקִים, כְּלוֹמַר, פְּרִי שְׂפָתַיִם הַמּוֹדוֹת לִשְׁמוֹ."
ממש ויכוח שחק שכל מטרתו להכפיש את חז"ל.