אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

האם המשיח מבית לחם?

המשיחיים טוענים כי המשיח נולד בבית לחם כפי שניבא מיכה הנביא * יצאו לבדוק מה באמת אמר מיכה ומה יודעים על בית לחם מבחינה ארכיאולוגית? * וגם: מדוע ישנם חוקרי מקרא בעל שם עולמי שלכאורה מאמינים בישוע אך מפקפקים על סיפור לידתו בבית לחם?

מקורה של האמונה המשיחית על פיה בית לחם הוא המקום שבו נולד ישוע, הוא בפסוק מתוך התנ"ך, שלגביו נטען על ידי המאמינים בברית החדשה כי היא "נבואה משיחית" אשר הוגשמה על ידי ישוע, כמתואר שם בספר מתי פרק 2 פסוקים 3-6: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵיהֶם וַיֶּחֱרַד הוּא וְכָל־יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ׃ וַיַּקְהֵל אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְסוֹפְרֵי הָעָם וַיִּשְׁאַל אֹתָם לֵאמֹר אֵיפֹה יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ׃ וַיֹּאמְרוּ לוֹ בְּבֵית־לֶחֶם יְהוּדָה כִּי־כֵן כָּתוּב בְּיַד הַנָּבִיא׃ וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶרֶץ יְהוּדָה אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלֻּפֵי יְהוּדָה כִּי מִמְּךָ יֵצֵא מוֹשֵׁל אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃"

הפסוק המקורי המופיע בספר מיכה ה',א, כמובן שונה וזה לא מפתיע: וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה--מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל...

ניתוח הפסוקים

לפני שהמשיחיים יגידו כי הברית החדשה מצטטת מ'תרגום השבעים' וכו', נביא לפניכם את הפסוק כפי שהוא מופיע ב'תרגום השבעים' (פסוק 2 – שם יש פסוק נוסף לפני):

 Καὶ σύ, Βηθλεεμ οἶκος τοῦ Εφραθα, ὀλιγοστὸς εἶ τοῦ εἶναι ἐν χιλιάσιν Ιουδα· ἐκ σοῦ μοι ἐξελεύσεται τοῦ εἶναι εἰς ἄρχοντα ἐν τῷ Ισραηλ…

בטח לא תופתעו לראות ש'תרגום השבעים' קרוב יותר לנוסח המסורה מאשר אל הברית החדשה. תרגום הפסוק הנ”ל הוא: "ואתה בית לחם, בית אפרתה, המעט הוא, אחד בתוך אלף של יהודה, ממך יצא מושל בישראל”...

מתי משנה את הציטוט ומציין את "ארץ יהודה", ככל הנראה כדי להדגיש כי ישוע נולד ביהודה ולא בגליל, שם בילה חלק ניכר משירותו, אזור שנחשב בעיני רוב היהודיםהמקפידים על מצוות התורה כמקום של בורים ועמי ארצות טמאים. (ראה אזכור לזה ביוחנן 1,47: הֲמִנְּצֶרֶת יֵצֵא טוֹב?).
ניקולאי ספטקו מאוניברסיטת בוקרשט שברומניה כותב כך בספרו "חג המולד". זו הסברה של חוקרים רבים כי מטרתו העיקרית של אזכור יהודה על ידי מתי היה בכדי לטעון כי ישוע נולד בלב היהדות האותנטית ולא בחצר האחורית הבלתי מכובדת שהיוותה הגליל.

מתי משנה את המשמעות של הפסוק גם בנוגע למילים חשובות אחרות, וגורם לו להיות בדיוק הפוך ממיכה.
במתי כתוב"אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלֻּפֵי יְהוּדָה" לעומת המקור שבו כתוב "צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה". למרות שישנם משיחיים המנסים להגן על הסילוף הזה וטוענים כי אין זה משנה את משמעות הטקסט, נראה דווקא כי גם כאן השינוי אינו תמים ויש בו 2 שינויים עיקריים:
הראשון הוא ההוספה של "אינך" לפני המילה "צעיר”, והשני השינוי מ-"בְּאַלְפֵי" (דגוש עם שווא מתחת לאות ל') ל-"בְּאַלֻּפֵי" (דגוש עם קובוץ). (התרגום החדש כותב "בְּאַלּוּפֵי" כתיקונו עם האות ו – רואים שוב כיצד דעליטש מנסה לעזור למחברי הברית החדשה עם התרגום שלו כאשר הוא מבצע שינויים צנועים שכמעט לא נראים לעיין).

לגבי השינוי הראשון, מיכה מדבר בצורה פואטית ודואלית, כלומר שיש משמעות כפולה לנושא אליו הוא מתייחס. הוא מתייחס לבית-לחם כעיר שלה בפני עצמה לא היתה לכאורה כל חשיבות: "צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה". בית-לחם הייתה עיירה קטנה בגודלה ובאוכלוסיתה עד שלא נחשבה בחשבונות של הערים שמנו יהושע ונחמיה (טו, כא והמשך, נחמיה יא, כה והמשך). רק בתקופת רחבעם בית-לחם הפכה לעיר חשובה (דברי הימים ב: יא; ה-ו). מצד שני, צעיר להיות באלפי יהודה, מתייחס גם לדוד המלך עצמו שראוי היה להיות צעיר ונבזה ממשפחות יהודה מפני היותו צאצא של רות המואביה, אולם ממנו ייצא המשיח. זה גם מסתדר עם כך שדוד הינו האח הצעיר ביותר בין הבנים של ישי.
לעומת זאת מתי לא הבין את הנביא ואת המשמעות הכפולה. הוא חשב כנראה שהעיר שממנה יצא משיחו צריכה להיות חשובה ולכן הוא הופך את הכתוב: "אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלֻּפֵי יְהוּדָה". אפשרות אחרת שניתן לשער היא שמתי מתייחס בחלק זה של הפסוק למשיח עצמו, וברור שמבחינתו ישוע אינו יכול להיות צעיר באלופי יהודי מכיוון שהוא בכור מרים. וזאת אולי גם הסיבה שהוא כותב באלופי יהודה, כלומר 'מבין המנהיגים שביהודה' (כך מכונים מנהיגי אדום בספר בראשית), והמשיח הוא החשוב ביותר מביניהם. זו דוגמא לדרך של המשיחיים לערבב, להמציא, לחתוך ולפרש פסוקים שלמים או את חלקם, כדי להתאים אותם למה שהם רוצים.

מיכה ממשיך ומסביר כי למרות זאת "ממך לי יצא להיות מושל בישראל”, הוא המלך המשיח (כלומר משוח בשמן) אשר ייצא מזרעו של דוד המלך (ממך), שהיה מבית לחם (בֶּן-אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה - שמואל א יז, יב).
שימו לב שמיכה מדבר כאן על מי שיהיה מושל בישראל, דהיינו אחד שיהיה לו את הממשלה. וישוע לעולם לא משל על ישראל ולא על אף אחד... ישוע גם לא טען שימשול אלא להיפך: "יַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה" (יוחנן 18,36). לא רק שהוא לא היה מושל, אלא שגם משלו בו ודנו אותו למיתה כאחד הפחותים שבעם ולאחר התעללות מכפירה.

גם בחלק זה של הפסוק מתי שינה, ובעיקר הוסיף. משמעותו של מושל היא כאמור, ממשלה, וכידוע שהמשיח יהיה מלך. אולם כאן, מתי כותב מעצמו את המילים: "אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל". על פי חוקר המקרא ריימונד בראון, זה נראה ניסיון של מתי להדגיש יותר את תפקידו הרוחני של המשיח, תוך כדי שהוא מתעלם מתפקידו הפוליטי או הפרקטי. מה שמתי ממציא כאן אינו משקף כאמור את הכתוב במיכה, כפי שרואים גם בהמשך הפרק באשר להיות אותה דמות שנולדה בבית לחם מנהיגה את צבאות ישראל נגד אויביו ומביא שלום – בניגוד למה שישוע אמר: "אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ לֹא בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם כִּי אִם חָרֶב. כִּי בָאתִי לְהַפְרִיד בֵּין אִישׁ וְאָבִיו וּבֵין בַּת וְאִמָּהּ וּבֵין כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ." (מתי 10,34-35). (ובנוסף מיותר להזכיר כל המלחמות ושאר הפגיעות שהיו בעם ישראל בשם ישוע).

מעניין איפה כי מתי השמיט את הסוף של הפסוק הנדון ממיכה "וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם”, בעוד קטע זה מהווה את אחת "ההוכחות" שמביאים רוב המשיחיים על השילוש, כלומר על היותו של ישוע אלוהים. מתי כנראה לא חשב שהסוף בעל חשיבות תיאולוגית, ולא הבין את המקרא כמו אלו שמאמינים במה שהוא כתב...

הפירוש של "וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם" הוא, כי בזמן המשיח יאמרו שמקדם (כלומר מלפני זמן או זמן רב) היה מוצאו של המשיח, והוא דוד המלך שהיה מבית-לחם. אין פירוש המילים האלו שמוצאו של המשיח עוד מלפני בריאת העולם, או שמאז ומקדם ופסוקי התנ"ך יוכיחו זאת:

מקדם:
כמו לדוגמא בתהילים (עז, ו וגם יב): "חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם, שְׁנוֹת עוֹלָמִים... אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי-יָהּ: כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ". וכן (נחמיה יב,מו) "כִּי-בִימֵי דָוִיד וְאָסָף, מִקֶּדֶם רָאשֵׁי הַמְשֹׁרְרִים, וְשִׁיר-תְּהִלָּה וְהֹדוֹת, לֵאלֹקים”.

ימי עולם:
כמו למשל בספרר ישיעהו סג, ט: " בְּכָל-צָרָתָם לוֹ צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם--בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם, כָּל-יְמֵי עוֹלָם".
וכן (שם, פס' יא) – הוא מדבר על ימי עולם, בתקופת משה רבינו: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם, מֹשֶׁה עַמּוֹ; אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם, אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ--אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ”.
וכן (עמוס ט, יא) - כימי עולם, כימי דוד המלך: "בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ, כִּימֵי עוֹלָם".

יצוין כי אחת הטענות של מתנגדי האמונה בשילוש הוא דווקא האזכור של המילה "ומוצאותיו" – כי אם ישוע הוא אלוהים, ברור שלאלוקים אין מוצא, אלא תמיד היה...
ובנוסף, הפסוק השלישי שבפרק, אומר לגבי המשיח: וְעָמַד, וְרָעָה בְּעֹז ה'--בִּגְאוֹן, שֵׁם ה' אֱלֹקיו... – אלוקיו, כלומר האלוקים שלו... היינו שהוא לא יכול להיות אלוקים בעצמו.

עבור חוקרי מקרא בעלי שם עולמי כמו בראון ופרופ' ברנבא לינדארס, המצאת ההתגשמויות של הנבואות אצל מתי, לא מותירות ספק בדבר התאמצותו לספק רקע תנ"כי כתמיכה לסיפורו של ישוע. הוא לא חיפש לפרש מקרא מלא, או להתייחס להקשרו של הציטוט. הוא רק חיפש משהוא שדומה ומתקרב למה שהוא רצה להציג ועליו סילף את מה שמשרת אותו.(1).

נתמקד בבית לחם...

עכשיו נעבור לדבר על היישוב בית לחם המוזכר בפסוק. בתנ"ך קיימים שני מקומות גיאוגרפיים שונים הנקראים בשם בית לחם: הראשון, העיר המוכרת שנמצאת בשטח של שבט יהודה, ומוזכרת בארבעים הזדמנויות. השני, פחות מוכר, זוכה להתייחסות יחידה, כאחת מ-12 הערים המוזכרות בשטחו של שבט זבולון, והנמצאת בגליל התחתון כ-12 קילומטרים צפונית מערבית לנצרת: "וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן, וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם: עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן”. (יהושע יט, טו).

בעוד שהאמונה השלטת בקרב המשיחיים היא כי בית לחם (בנחלת יהודה) היא מקום הולדתו של ישוע, קיומם של שתי ערים אלה הנושאות את אותו שם - זו ביהודה הסמוכה לירושלים, והשנייה בגליל הסמוכה לנצרת - בשילוב של שני נרטיבים שונים לגבי לידתו של ישוע (במתי ובלוקס), יחד עם אזכור מוזר בהקשר זה אצל יוחנן, הובילו כמה חוקרים, כבר בסוף המאה ה-19, להציע את האפשרות שבית לחם הגלילית היא המקום הסביר יותר שבו נולד ישוע. עם זאת, ללא היתרון של ראיות פיזיות התומכות ברעיון זה, כמו נתונים מחפירות ארכיאולוגיות, זה נשאר רק בגדר תיאוריה בת למעלה ממאה שנה.

מעמדו המשמעותי של היישוב בית לחם שביהודה הניע בו ובסביבה חקר ארכיאולוגי נרחב לאורך המאה העשרים, ואילו בית לחם הגלילית, זכתה להתעלמות כמעט מוחלטת עד לעת האחרונה, כאשר אבירם אושרי, ארכיאולוג בכיר ברשות העתיקות, וצוותו, ערכו שם חפירות בשנים 1992-2003. אושרי דיווח לראשונה על עבודתו בסוף 2004, ושנה לאחר מכן, הוא פרסם תיאור מלא של ממצאיו בכתב העת Archeology.

במאמר הנוכחי נבדקת הראיות הקיימות מהחפירות הארכיאולוגיות הן בבית לחם אשר ביהודה והן בבית לחם הגלילית אל מול התיאורים שנמצאים בברית החדשה.

התיאורים בברית החדשה

כאמור לעיל, הברית החדשה כוללת שני סיפורים על הולדתו של ישוע - האחד בבשורת מתי והשני בבשורת לוקס - ששניהם ממקמים אירוע זה בבית לחם אשר ביהודה, ועל פי אמונת המשיחיים, הולדת המשיח בבית לחם היא תנאי הכרחי. בשורת יוחנן כוללת קטע המתאר חלוקי דעות בקרב תושבי הארץ בזמן ישוע בנוגע למקום הולדתו.

א) סיפור לידת ישוע על פי בשורתו של מתי
על פי המתואר במתי, יוסף ומרים חיו בבית לחם שביהודה כשנולד ישוע:
מתי 2,1-6: וַיְהִי בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר נוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית־לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ מְגוּשִׁים מֵאֶרֶץ מִזְרָח יְרוּשָׁלָיִם׃ וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר יֻלַּד כִּי רָאִינוּ אֶת־כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וַנָּבֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ׃ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵיהֶם וַיֶּחֱרַד הוּא וְכָל־יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ׃ וַיַּקְהֵל אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְסוֹפְרֵי הָעָם וַיִּשְׁאַל אֹתָם לֵאמֹר אֵיפֹה יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ׃ וַיֹּאמְרוּ לוֹ בְּבֵית־לֶחֶם יְהוּדָה כִּי־כֵן כָּתוּב בְּיַד הַנָּבִיא׃ וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶרֶץ יְהוּדָה אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלֻּפֵי יְהוּדָה כִּי מִמְּךָ יֵצֵא מוֹשֵׁל אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃

בהמשך הסיפור, לאחר ניסיון לא מוצלח למצוא ולהביא אליו את הילד, הורדוס זועם, מנסה לשנות את התחזית שנאמרה לו, ומורה להרוג את פעוטות בית לחם עד גיל שנתיים. במהלך הזמן זה, מלאך מתגלה ליוסף בחלום ומורה לו לברוח עם משפחתו למצרים ולהישאר שם עד שיאמר לו לחזור. יוסף עשה כפי שנאמר לו: מתי 2,13: הֵם הָלְכוּ מִשָׁם וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֶל־יוֹסֵף בַּחֲלוֹם לֵאמֹר קוּם קַח אֶת־הַיֶּלֶד וְאֶת־אִמּוֹ וּבְרַח־לְךָ מִצְרַיְמָה...

לאחר מות הורדוס, בעוד יוסף ומשפחתו עדיין במצרים, שוב מתגלה מלאך ליוסף בחלום והורה לו להחזיר את משפחתו לארץ ישראל. עם זאת, במקום לחזור לבית לחם ביהודה, ששם שלט בנו של הורדוס, ארכלאוס, איש אכזרי מאוד,מחליט יוסף להתיישב בנצרת שבגליל, שהתיה בשליטתו של הורדוס אנטיפס, אחיו של ארכלאוס, שכמנהיג אזורי היה כנראה סביר יותר מאשר אחיו: מתי 2,21-23: וַיָּקָם וַיִּקַח אֶת־הַיֶּלֶד וְאֶת־אִמּוֹ וַיָּבֹא אַרְצָה יִשְׂרָאֵל׃ וּכְשָׁמְעוֹ כִּי אַרְכְלוֹס מָלַךְ בִּיהוּדָה תַּחַת הוֹרְדוֹס אָבִיו וַיִּירָא לָלֶכֶת שָׁמָּה וַיְצֻוֶּה בַחֲלוֹם וַיֵּלֵךְ לוֹ אֶל־אַרְצוֹת הַגָּלִיל׃ וַיָּבֹא וַיֵשֶׁב בְּעִיר הַנִּקְרֵאת נְצָרֶת לְמַלּאת הַדָּבָר הַנֶּאֱמָר עַל־פִּי הַנְּבִיאִים כִּי נָצְרִי יִקָּרֵא לוֹ׃

סיכום: הסיפור בבשורת מתי מתחיל בלידתו של ישוע בבית לחם אשר ביהודה, כולל שהייה במצרים, ומסתיים בכך שיוסף, מרים וישוע מתיישבים בנצרת ושם גדל ישוע.

ב. סיפור לידת ישוע על פי בשורתו של לוקס
מחבר בשורת לוקס מזהה גם את בית לחם אשר ביהודה כמקום הולדתו של ישוע, אך הוא מצייר תרחיש שונה למדי הן בהקשר ללידתו והן בהקשר לנסיבות ולאירועים סביבה. יוסף ואשתו ההרה, מרים, עזבו את נצרת ונסעו לבית לחם אשר ביהודה כדי להימנות במפקד העם שערכו השלטונות הרומיים לצורך מיסוי: לוקס 2,4-5: וַיַּעַל גַּם־יוֹסֵף מִן־הַגָּלִיל מֵעִיר נְצֶרֶת אֶל־יְהוּדָה לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרֵאת בֵּית־לָחֶם כִּי־הָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ׃ לְהִתְפָּקֵד עִם־מִרְיָם הַמְאֹרָשָׂה לוֹ וְהִיא הָרָה׃

זמן קצר לאחר הגעת בני הזוג לבית לחם ביהודה, ילדה מרים את ישוע: לוקס 2,6-7: וַיְהִי בִּהְיוֹתָם שָׁם וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת׃ וַתֵּלֶד אֶת־בְּנָהּ הַבְּכוֹר וַתְּחַתְּלֵהוּ וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בָאֵבוּס כִּי לֹא־הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן.
קבוצת רועי צאן, שרעו את בהמותים בשדות יהודה, מיהרו לבית לחם לראות את הילד המיוחד עליו שמעו ממלאכים: לוקס 2,15-16: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלוּ מֵעֲלֵיהֶם הַמַּלְאָכִים הַשָּׁמָיְמָה וַיֹּאמְרוּ הָרֹעִים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ נַעְבְּרָה־נָּא עַד בֵּית־לֶחֶם וְנִרְאֶה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר הוֹדִיעָנוּ ה'׃ וַיְמַהֲרוּ וַיָּבֹאוּ וַיִּמְצְאוּ אֶת־מִרְיָם וְאֶת־יוֹסֵף וְאֶת־הַיֶּלֶד וְהוּא שֹׁכֵב בָּאֵבוּס׃

לאחר השלמת כל הטקסים הנדרשים, חזרו יוסף ומרים לבית מגוריהם בנצרת והביאו עימם את בנם הנולד: לוקס 2,39-40: וַיְכַלּוּ אֶת־הַכֹּל כְּתוֹרַת ה' וַיָּשׁוּבוּ הַגָּלִילָה אֶל־נְצֶרֶת עִירָם׃ וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיֶּחֱזַק (בָּרוּחַ) וַיִּמָּלֵא חָכְמָה וְחֶסֶד אֱלֹקִים עִמּוֹ׃

סיכום: בבשורה על פי לוקס, ישוע נולד בבית לחם וגודל בנצרת. עם זאת, זה מתחיל בכך שיוסף ומרים, בשלהי הריונה, נוסעים מנצרת לבית לחם, שם נולד ישוע, ושם מגיעה קבוצת רועים ששמעו על הלידה לראות את הילד. הסיפור מסתיים בכך ששלושתם חוזרים לנצרת מקום מגוריהם, לאחר השלמת כל הטקסים הנדרשים לאחר הלידה.

ג) האזכור בבשורת יוחנן
מחבר הבשורה אינו מביא תיאור על לידתו של ישוע. במקום זאת, הוא מתאר מצב בו הועלה שאלה לגבי הלגיטימיות של ישוע בהיותו המשיח:
יוחנן 7,41-43: וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ וַאֲחֵרִים אָמְרוּ הֲמִן־הַגָּלִיל יָבֹא הַמָּשִׁיחַ׃ הֲלֹא הַכָּתוּב אֹמֵר כִּי מִזֶּרַע דָּוִד וּמִכְּפַר בֵּית־לֶחֶם מְקוֹם דָּוִד יֵצֵא הַמָּשִׁיחַ׃ וַתְּהִי מַחֲלֹקֶת בֵּין הָעָם עַל־אֹדוֹתָיו׃

לפי הבשורה הזו נראה כי קבוצת אנשים טענה שישוע נולד בגליל ולא בבית לחם. כתוצאה מכך, הם הטילו ספק בלגיטימיותו כמשיח תוך כדי שהם מתייחסים לפסוק של מיכה 5:2, שעל פי הפרשנות המשיחית, מנבא כי המשיח ייוולד בבית לחם, מקום לידתו של דוד המלך, וגם שהוא יהיה מזרעו של דוד.חילוקי דעות אלו קיימים עד היום בקרב חוקרי הברית החדשה, כשרבים מהם סבורים שישוע נולד בנצרת ולא בבית לחם.

ד) מה לגבי בשורתו של מרקוס?
למרות שהבשורה על פי מרקוס היא הספר השני בברית החדשה, רוב החוקרים מסכימים שהיא מקדימה בזמן את בשורת מתי - הספר הראשון בברית החדשה. עם זאת, המחבר של הבשורה על פי מרקוס אינו מספק לקוראיו תיאור על הולדתו של ישוע, כפי שמוצאים אצל מתי ולוקס.

תיאור הולדת ישוע אינו הפרט היחיד שחסר אודות חייו של ישוע בבשורתו של מרקוס. אין גם כל אזכור לאירועים אחרים הנוגעים לתקופה שקדמה לשירותו. לדוגמא, אין כל התייחסות לטבח התינוקות של הורדוס, לילדותו, לייחוסו, ואין התייחסות כלל לבית לחם.

הסתירות הנ"ל וחוסר ההתאמה, יחד עם אנומליה נוספת, ההתייחסויות לישוע מנצרת בארבע הבשורות (מתי 26:71; מרקוס 1:24; לוקס 4:34, 18:37; יוחנן 1:45), עוררו חוקרים רבים שהחלו לשאול עצמם על מקום הולדתו האמיתי של ישוע. לפיכך, צריכים להיות זהירים בניתוח העדויות המוחשיות הקיימות והניתנות לאימות כדי למצוא רמזים אפשריים שיסייעו בפתרון סוגיית מקום הולדתו. רבים מהחוקרים מאמינים כיום שישוע נולד בנצרת ולא בבית לחם. (2)

הראיות הארכיאולוגיות

בעוד שמקומות כמו בית לחם-יהודה, כפר נחום, ירושלים ונצרת, בשל חשיבותם לנצרות, נחקרו בהרחבה על ידי הארכיאולוגים במשך למעלה ממאה שנה, לעומת זה, לא התעניינו בבית לחם הגלילית עד לשנות התשעים, כאמור.

הראיות הארכיאולוגיות שנחשפו בחקירת בית לחם הגלילית עשויות להשפיע משמעותית על כמה היבטים של סיפור הנצרות.

א) התיעוד הארכיאולוגי מחפירות בבית לחם-יהודה וסביבתה
חפירות ארכיאולוגיות בבית לחם-יהודה ובסביבתה בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, בעוד האזור היה תחת תחום השיפוט של המנדט הבריטי, ולאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967, כאשר האזור הפך להיות תחת שלטון ישראל, הניב את הממצאים המשמעותיים הבאים:

עדויות ארכיאולוגיות לנוכחות היהודית
ממצאי כלי חרס מתקופת הברזל (1000 - 586 לפנה"ס).
שרידי כלי חרס הללו נאספו מחצרות של בתים שנתגלו בחפירות באזור הגבעה שממזרח לכנסיית המולד.

עדויות ארכיאולוגיות לנוכחות נוצרית
כנסיית המולד מהמאה הרביעית לספירה ובניינים קשורים מהתקופה הביזנטית ותקופת ימי-הביניים (התקופה הביזנטית: 324 - 638 לספירה; התקופה של ימי הביניים: 500 - 1450 לספירה). המבנה המקורי נבנה על ידי אמו של הקיסר קונסטנטין במאה הרביעית לספירה, והמבנה הנוכחי נבנה מחדש על ידי הקיסר יוסטיניאנוס במהלך העשור הרביעי של המאה ה-6 לספירה.

כמו שעובדות קונקרטיות חשובות למחקר, יתכן שהעדר ממצאים יכול גם לספק תובנה משמעותית למחקר. זה בדיוק המקרה עם התיעוד הארכיאולוגי של בית לחם אשר ביהודה, ממנו העדר הראיות בתקופה האמורה – של תחילת הספירה וכן של מאות שנים בודדות לפניה ולאחריה - בולט במיוחד:

העדר ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על נוכחות יהודית
למעט פרסום ירדני בודד משנות החמישים, בו מוזכרים שרידי חרס מהתקופה ההרודיאנית שנמצאה בפינה של כנסיית המולד - וממצאים אלו נשארים עד היום בגדר של תעלומה - אין שום דיווח כלל על ממצאי עתיקות מהתקופה ההרודיאנית (37 לפנה"ס - 70 לספירה). אין כלל עדות כלשהי שתקשר בין בית לחם יהודה לתקופה בה נולד ישוע ולהאחזות יהודים באזור.

העדר מגדל מים בנקודה בה אמת מים הרודיאנית מגיעה לבית לחם יהודה
אמת מים, שתוכננה על ידי האדריכל הרומי ויטרוביוס (~80- 15 לפנה"ס) ונבנתה על פי הוראתו של הורדוס הגדול (37- 4 לפנה"ס) לאספקת מים לירושלים ולהרודיון מבריכות שלמה (הנמצאות כ-5 ק"מ דרומית-מערבית מבית לחם), עברה בקרבת מקום לבית לחם יהודה. לפי המפרטים של ויטרוביוס, בכל נקודה לאורך אמת המים בה היא מגיעה למקום יישוב כלשהוא, היה צורך לבנות מגדל מים שיחבר בין אמת המים לבין מאגר שמורכב משלוש בריכות. לעומת שרידים של מגדלי המים ובריכות מים מיישובים אחרים באזור שניזונו ממיימי האמה ההרודיאנית שחיברה את ירושלים עם בריכות שלמה, אין בנמצא כל שרידים למגדל ומאגר במיקום בו הוא ההיה אמור להגיע לבית לחם יהודה. כלומר שלא היה שם מקום יישוב כלשהוא.

הממצאים הארכיאולוגיים הקיימים מצביעים על כך שבית לחם יהודה אוכלסה על ידי יהודים בתקופת המקרא, בסוף תקופת הברזל ולאחר מכן (על ידי נוצרים) בתקופה הביזנטית. לא קיימת ראיה ארכיאולוגית כלשהי שתקשר את בית לחם יהודה לטווח הזמן שבין שתי התקופות הללו, ובמיוחד לתקופה ההרודיאנית שבה ישוע חי. על פניו, באותה תקופה, בית לחם הייתה עזובה ושוממה. עוזי דהרי, סגן מנהל רשות העתיקות אמר על כך: "כל הסיפור של בית לחם ביהודה (כמקום לידתו של ישוע) היה רק כדי לקשור אותו לבית דוד המלך. זה רק הצטדקות דתית”.

ב) התיעוד הארכיאולוגי מחפירות בבית לחם הגלילית וסביבתה
כאמור לעיל, בית לחם הגלילית מוזכרת פעם אחת בלבד במקרא. אזכורים אחרים הקשורים אליה לאחר תקופת המקרא, נמצאים ברשימת משמרות הכוהנים שעברו לגליל לאחר חורבן בית שני, בתלמוד הירושלמי (מגילה ב,ב), ובכתביו של אוסביוס מקיסריה.

תסקיר שנערך באמצע המאה ה-19 על הגליל על ידי הארכיאולוג הצרפתי ויקטור גראן, זיהה שתי חורבות באתר בית לחם הגלילית - בית כנסת וכנסיה.
בית הכנסת טרם זוהה לחלוטין, אך לפי ההערכה הוא נמצא במתחם שטרם נחפר. הכנסייה, שמאוחר יותר תוארכה לתקופה הביזנטית, נחשפה בשנת 1965 במהלך בניית הכביש המהיר מנצרת לבית לחם הגלילית, שבמהלכו נהרס האולם המרכזי שלה.
פרויקט החפירה הארכיאולוגי בן 11 השנים של אבירם אושרי וצוותו בבית לחם הגלילית וסביבתה גילה עד כה את הממצאים המשמעותיים הבאים :

עדויות ארכיאולוגיות לנוכחות היהודית
- בית מלאכה יהודי מהתקופה ההרודיאנית - במתקן ייצור זה, שבו רצפת פסיפס, יוצרו כלי אבן המשמשים לטקסי טיהור יהודיים. בבור סמוך נמצאו שרידים של כלים כאלה. אושרי מתאר זאת כ"ממצא נדיר ביותר בגליל לתקופה זו". (מה שמסמל אולי את היותה של בית לחם הגלילית מקום יישוב מרכזי ליהודי האזור).

- אזור מגורים מהתקופה ההרודיאנית. אזור המגורים, שנמצא באזור צמוד אליו בו נמצא בית המלאכה, הכיל שרידים של כלי חרס ואבן שהיו יכולים לשמש אוכלוסייה יהודית.

עדויות ארכיאולוגיות לנוכחות נוצרית
- כנסייה מהמאה השישית לספירה. עם הרס האולם הראשי של הכנסייה במהלך בנית הכביש, כאמור, נחשפו רצפות פסיפס, שעוטרו במדליונים של גפנים, עם דמויות של בעלי חיים ומוטיבים צמחיים. אגן הטבילה התגלה אף הוא.

- מנזר מהמאה השישית לספירה. מבנה זה, שנמצא בסמוך לכנסייה, הכיל בית בד, קמרון תת-קרקעי שהכיל נרות עם עיטורי צלב, וכמות גדולה של עצמות חזיר.

- מלון/פונדק מהתקופה הביזנטית. מדובר בבניין ציבורי גדול בן שתי קומות עם שוקות הזנה לסוסים בקומת הקרקע וכן התאמות ומתקנים מרוהטים לחלוטין בקומה העליונה, כולל רצפת פסיפס מפוארת.

- חומת מגן מהתקופה הביזנטית מסביב לעיר. קיר ביצור זה בעובי של מטר וחצי ויש בו מגדלים לאורכו. הוא תוארך למאה השישית-שביעית לספירה, לפני הפלישה הפרסית בשנת 614. כל שלושת הבניינים שצוינו לעיל מראים סימני הרס כתוצאה מהפלישה הפרסית.

לדברי אבירם אושרי, לחומת המגן סביב העיר יש משמעות מיוחדת - זה מצביע על כך שתושבי העיר הקטנה חשו מאוימים על ידי האוכלוסייה היהודית בגליל באותה תקופה. בעקבות מרד בר-כוכבא הכושל נגד השלטון הרומי, גירש הקיסר אדריאנוס את היהודים מירושלים בשנת 135 לספירה, מצב שנשאר ללא שינוי עד סוף התקופה הביזנטית (638 לספירה), כאשר המוסלמים, בראשות ח'ליף עומר, כבשו את ירושלים ואפשרו ליהודים לחזור. באותה תקופה, רבים מתושבי העיר המגורשים השתקעו בגליל, ואושרי מניח לפתחנו את השאלה: "האם יתכן שבגלל העוינות שהיתה ליהודים כלפי נוצרים בתקופה זו, תושבי בית לחם הגלילית ביצרו את האתר שאותו חשבו כעיר הולדתו של המשיח הנוצרי?".

ג) ההיסטוריה המאוחרת יותר של בית לחם הגלילית
אושרי מזכיר ראיות ארכיאולוגיות זמינות המאשרות את התיאור, בכמה טקסטים מימי הביניים, של קהילה נוצרית שחיה בבית לחם הגלילית. הוא גם מציין כי לא ברור בשלב הזה אם הייתה קיימת בה קהילה נוצרית ברוב התקופה העות'מאנית (1517 - 1917).
המצב השתנה בראשית המאה העשרים, כאשר בשנת 1906, קבוצה של מיסיונרים גרמנים המכונה "הטמפלרים" - שראו עצמם כעם הנבחר שתפקידו לבנות את מלכות האל בארץ הקודש, ייסדו את הכפר המודרני של בית לחם הגלילית.
הטמפלרים התגוררו במקום עד 1939, עד שהמשטרה של המנדט הבריטי אספה אותם בשל לתמיכתם הגלויה בנאציזם, תוך שהם אף מפעילים תנועת נוער נאצית בבית לחם הגלילית. אף על פי שלא נמצאה סיבה מתועדת לבחירתם של הטמפלרים באתר בית לחם הגלילית כמושבה, ישנם חוקרים החושבים כי גם הם ראו את האתר כמקום הולדתו של ישוע.

בית לחם הגלילית נכבשה על ידי ההגנה ב-17 באפריל 1947, אז גורשו המתיישבים הטמפלרים הנותרים בה (מעט אלו שלא גורשו לפני כן) לאוסטרליה, והחקלאים הישראלים עברו לגור בה. הטמפלרים לא השאירו סימנים בולטים של נוכחות נוצרית - אפילו לא מבנה כנסייתי - והסימן היחיד לנוכחותם הוא בסך הכל סגנון אדריכלי ייחודי, שבא לידי ביטוי בבתי האבן המודרניים האטרקטיביים של הכפר. בשנות התשעים הפכה בית לחם הגלילית המודרנית לאטרקציה תיירותית פופולארית.

ניתוח העובדות

ניתן לסכם את הראיות העובדתיות שהועלו לעיל כדלקמן:
* שתיים מבין ארבעת הבשורות, מתי ולוקס, מספקות נרטיבים שונים למקום לידתו של ישוע והקשר שלה לבית לחם יהודה.
* סיפור הולדתו של ישוע נעדר משני הבשורות האחרות, מרקוס ויוחנן.
* הוכחות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שבית לחם יהודה לא הייתה מיושבת במהלך כמה קרוב לאלף שנים, כולל בתקופה ההרודיאנית שבמהלכה מאמינים שישוע נולד, חי ומת.
* עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שאוכלוסייה יהודית נכחה בבית לחם שבגליל בתקופת ימי ישוע
* ראיות ארכיאולוגיות מצביעות על נוכחות נוצרית משמעותית בבית לחם הגלילית בתקופה הביזנטית, שהמשיכה לתקופה המודרנית.

סוגיות אלה מטילות צל של ספק בתוקף האמונה של מרבית המשיחים כי בית לחם שבנחלת יהודה היא מקום הולדתו של ישוע. למעשה, אם שני מחברי הבשורות השתמשו בשם הנכון עבור עיר הלידה אך מסיבה כלשהי ציינו את האזור הגיאוגרפי הלא נכון, אז סביר שישוע נולד בבית לחם הגלילית ולא בבית לחם אשר ביהודה.

יתרה מזאת, הדברים הבאים, השאובים מהמידע שנמצא בברית החדשה, דורשים גם הסברים מעמיקים: על פי הסיפור שבבשורת לוקס, מרים, בשלב מתקדם של ההיריון, נסעה כ-110 ק"מ (בקו אווירי) בשטח מחוספס והררי, על גבו של חמור, כדי להגיע לבית לחם יהודה למפקד עם של קוויריניוס.
יש לפחות שתי בעיות משמעותיות בסיפור שמפריעות. ראשית, מפקד העם של קווירינוס תוארך במדויק לשנה השישית לספירה, שזה אומר כי ישוע נולד באותה שנה (הבעיה בזה תתואר בקטע הבא). שנית, סביר להניח כי המסע לבית לחם יהודה לא התרחש, נוכח האלטרנטיבה לכך שבית לחם הגלילית ממוקמת במרחק של כ-12 קילומטרים בלבד על פני שטח נוח לרכיבה באופן יחסי וקרוב משמעותית. אולם, אישה שנמצאת בשלב מתקדם של ההיריון, כפי שמיוחס למרים בסיפור הבשורה, שתעבור מסע מסוג זה בתנאים כאלה, כמעט בטוח שהיא תפיל את ילדה בדרך. קשיים אלה מעוררים את האפשרות כי סיפור הלידה בבשורת לוקס אינו מדויק במקרה הטוב, אם לא פיקטיבי לחלוטין במקרה הגרוע.

על פי המתואר בבשורת מתי, הורדוס שחט את כל התינוקות והפעוטות בבית לחם יהודה שהיו מתחת לגיל שנתיים. יש שתי בעיות עיקריות בסיפור הזה. ראשית, תאריך מותו של הורדוס ידוע במדויק ב-4 לפנה"ס, מה שאומר שישוע היה צריך להיוולד בטווח זמן של השנים של סוף שלטונו של הורדוס (4 - 6 לפנה"ס ולא בשנה השישית בספירה שבה היה המפקד של קוויריניוס לפי עלילות לוקס). שנית, העדויות הארכיאולוגיות מצביעות על כך שבית לחם יהודה לא הייתה מאוכלסת בתקופה ההרודיאנית, וכי לא נמצא שום תיעוד בר-סמכה של טבח כזה מחוץ לברית החדשה. בעיות אלה מעוררות את האפשרות כי גם סיפור הלידה בבשורת מתי אינו מדויק במקרה הטוב, אם לא פיקטיבי לחלוטין.

על פי הברית החדשה, חייו של ישוע כבוגר התרכזו בגליל התחתון ובאזור סביב הכנרת. עובדה זו תומכת ברעיון כי ישוע היה מטיף ומטייל באזור זה, אשר היה מאוכלס בעיקר ביהודים גליליים, שיהודים מנחלת יהודה (מירושלים וסביבתה) היו מתנשאים עליהם.

אם כן, אם בית לחם הגלילית הייתה עיר הולדתו של ישוע שאלת המפתח היא: מה יניע את מחברי סיפורי הלידה בברית החדשה להציב את לידתו של ישוע בבית לחם יהודה?
התשובה היא פשוטה: הצורך לבסס את הקשר עם דוד המלך דרך מקום הולדתו, בית לחם יהודה ולקבוע בדרך עקלקלה כי זהו קיום של נבואה אודות המשיח.
הדבר הושג באמצעות פסוק ממיכה (ה',א) שחלקו שימש על ידי המחבר של הבשורה על פי מתי לייצר את סיפור שלו על לידתו של ישוע. לעומתו, לוקס אינו מציין כי לידתו של ישוע בבית לחם מהווה התגשמות של נבואה כלשהי כדי לא להיכנס לשקר כזה מפולפל.

לסיכום

ניתוח הדברים שערכנו אינו מותיר ספק בכך שהסיפורים על הולדתו של ישוע ותיאורי הנסיבות סביב אירוע עיקרי זה בברית החדשה אינם מדויקים בלשון המעטה. לא רק ששני הדיווחים על הולדתו אינם תואמים אחד עם השני, הם גם סותרים את המחקר הארכיאולוגי.

מלבד העדויות הארכיאולוגיות השוללות את בית לחם יהודה כמקום הולדתו של ישוע, מכוח העובדה שבית לחם יהודה היה מקום שומם במשך שנים רבות לפני, במהלך, ושנים רבות אחרי ימי ישוע לעומת העדויות הארכיאולוגיות מאותה תקופה מבית לחם הגלילית, הרי שתאריכים של אירועים היסטוריים, כמו השנה שבה מת הורדוס (4 לפני הספירה) ושנת מפקד העם שנערך על ידי קוויריניוס, בשנה ה-6 לספירה, מוכיחים כי שני הדיווחים על הולדתו של ישוע - בבשורת מתי ומתוך בשורת לוקס, קרו במרחק של 10 שנים אחד מהשני.

לדעת ד"ר דוד פלוסר, שהיה היסטוריון בעל שם עולמי בתחומי ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת הבית השני, תקופת התנאים, וחקר הנצרות הקדומה, "סיפור האגדה על לידת ישו בא כדי להסביר באורח גשמי את האמונה הנוצרית כי ישו הוא בן האלוהים" (יהדות ומקורות הנצרות ,ספרית הפועלים 1989 עמ' 21). לפי אוריאל רפפורט שהיה פרופסור לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה: "משפחתו הייתה מפשוטי העם והמסורת הנוצרית שבאוונגליונים, המספרת על מוצאו מבית דוד ועל לידתו בבית לחם, אין לה סימוכין בהיסטוריה. מסורת זו אף אינה ידועה כלל למחבר האוונגליון של מרקוס, שהוא הקדום ביותר" (תולדות ישראל בתקופת הבית השני הוצ' עמיחי 1984 עמ' 312).

מהן ההשלכות של תגליות אלה לגבי האמונה המשיחית? מרביתם של המשיחיים אינם מכירים היטב את יסודות אמונתם. הם מדקלמים מה שאמרו להם בקהילות ומה שראו בסרטונים של פסאודו-מומחים. הם ימשיכו ללכת לקהילותיהם ולהאמין באמונה עיוורת כי בית לחם יהודה הוא המקום שבו נולד ישוע "כפי שניבא מיכה"...

למרות שעמדה זו מטרידה, היא לא מפתיעה, בהתחשב בכך שלמרבה הצער רובם לעולם לא ייחשפו לממצאים אלה, כמו גם לכל שאר הסתירות והסילופים הקיימים בברית החדשה אל מול התנ"ך.

* * * *

 1 - Raymond Brown, e Birth of the Messiah: A Commentary on the Infancy Narratives in the Gospels of Matthew and Luke, rev. ed. (New York: Doubleday, 1993), 97. Lindars, New Testament Apologetic: e Doctrinal Significance of the Old Testament Quotations (Philadelphia: Westminster, 1961), 259–260.

2 - כדוגמת ד"ר מרקוס בורג, ד"ר רוברט ו. פונק, פרופ' ג'ון פול מאייר, פרופ' סטיב נ. מסון, ועוד...

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים